135. שני מהנדסים חויבו לפצות מזמיני שיפוץ והרחבת בניה בביתם בסכום של 430,282 ₪ בגין ליקויי בניה שנגרמו לביתם​

שני מהנדסים חויבו לפצות מזמיני שיפוץ והרחבת בניה בביתם, אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בסכום של 430,282 ₪ בגין ליקויי בניה שנגרמו לביתם.

בנוסף, חייב ביהמ"ש בשלב מוקדם של הדיון את הקבלן המבצע והחברה שבבעלותו לפצות את התובעים בסכום של כ-530,000 ₪ בפסק דין בהיעדר הגנה.

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין שניתן ביום 23.6.21

לפניי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם לבית התובעים בעקבות  עבודות שיפוץ ובנייה בביתם.

התובעים, הגישו תביעה  נגד הנתבעת 1 בהיותה זו שלטענתם, בנתה, הרחיבה ושיפצה את ביתם. התביעה הוגשה גם נגד הנתבע 2, אשר על פי תדפיס רשם החברות הנו בעל מניות ומנהל הנתבעת 1 ונגד הנתבע 3, אביו של הנתבע 2 אשר הועסק על ידי הנתבעת 1. לטענת התובעים, הנתבע 2 שימש בכל הזמנים הרלבנטיים כקבלן ומפקח על הבנייה והשיפוץ. הסכם השיפוץ נחתם בין התובעים לבין הנתבעים 1-3, כך שלטענת התובעים, לנתבעים 2 ו-3 יש התחייבויות אישיות כלפיהם.

בנוסף, הוגשה התביעה נגד בעלה ז"ל של הנתבעת 4, בהיותו לטענתם, המהנדס המתכנן והמפקח אשר המליץ להם לשכור את שירותיהם של הנתבעים 1-2. לטענתם, המהנדס תכנן את הבית, היה אחראי על ביצוע השלד ועל הפיקוח העליון מכוח תקנות התכנון והבנייה והיה אמור לפקח על כל מהלך הבנייה. בעקבות פטירתו של המהנדס המנוח, החליפה אותו כנתבעת רעייתו בהיותה יורשת שלו. 

בהחלטתי מיום 1.3.18 מיניתי מומחה מטעם בית המשפט. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה כי הנזקים בחלק הישן הם בלתי הפיכים ולכן יש להרוס חלק זה ולבנותו מחדש. הוא העריך את עלות ההריסה והבנייה מחדש בסך של כ-360,000 ₪.  מאחר שעלות הליקויים במבנה הסתכמה בסך של 91,300 ₪, המליץ המומחה כי נתבע 2 יישא במלוא עלות הליקויים ובתוספת של עשרה אחוזים מההפרש שנדרש להקמה מחדש של האגף הישן, קרי סך של 26,900, כך שהנתבע 2 ישלם בסה"כ 118,200 ₪. נתבע 4 יישא ב-65 אחוז מההפרש כלומר סך של  174,655 ₪. נתבע 5 יישא ב- 25 אחוז מההפרש, כלומר סך של 67,175 ₪. לכל הסכומים הנ"ל יש להוסיף כעשרה אחוזים בגין תכנון וליווי הנדסי של העבודות השונות וכן מע"מ. הסכום הכולל עמד על סך של  463,320 ₪. המומחה השיב גם לשאלות ההבהרה שהופנו אליו.

לאחר שהוגשה חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אפשרתי לתובעים להגיש כתב תביעה מתוקן וזה הוגש. בכתב התביעה ביקשו התובעים כי בית המשפט יקבע את סכומי הנזק וחלוקת האחריות בין הנתבעים השונים בהתאם לקביעות המומחה מטעם בית המשפט.  הסכום כלל בנוסף לעלויות שנקבעו על ידי המומחה גם דרישה לפיצוי בגין דמי שכירות לתקופת הבנייה, עלות פירוק והרכבה של ארונות וציוד והוצאות שונות. הנתבעים הגישו אף הם כתבי הגנה מתוקנים בהתאם. בנוסף, הגישו התובעים והנתבעת 4 תצהירים משלימים. 

בדיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק נחקרו המצהירים השונים. כן נחקר המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו. בנוסף, זומנה לעדות על ידי הנתבעת 4  מי ששימשה כמהנדסת המועצה המקומית אזור.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכומי הצדדים, החלטתי לדחות את התביעה נגד הנתבע 2 ולקבל את התביעה נגד הנתבעים 4 ו-5.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט

כידוע, חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט כדי לסייע לו במתן חוות דעת אובייקטיבית, נהנית ממעמד מיוחד. בכך, אין כדי לומר שכל קביעותיו של מומחה מטעם בית המשפט יתקבלו כמובן מאליו ועל בית המשפט מוטלת החובה לבחון את סבירותן. עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה אותו מינה (ראו: חב' יצחק ניימן נ' מונטי רבי (פורסם במאגר משפטי)).

המומחה ביקר בנכס בנוכחות בעלי הדין או מי מטעמם. בפני המומחה הוצגו כתבי הטענות של הצדדים וחוות הדעת שהגישו. בחוות דעתו תיאר המומחה את הנכס נושא התביעה ואת העבודות שבוצעו בו. כך תיאר כי מדובר בבית ישן צמוד קרקע לגבי העבודות נושא התביעה ציין המומחה כי אלה כללו שיפוץ יסודי ועמוק של המבנה הקיים, שתוכנן על ידי המהנדס, תוספת של אגף אחורי נוסף במידות של 400 על 750 ס"מ ומרפסת במידות של 450 על 380 ס"מ. במסגרת עבודות השיפוץ הוספו למבנה הקיים 12 כלונסאות בקוטר של 50 ס"מ ובאורך של 8 מטרים ועליהם הוצמדו עמודי בטון בחתך של 20/30 ס"מ. כמו כן נוספו במישור התקרה קורות פלדה בגובה של 100 מ"מ. מאחורי המבנה בוצעה תוספת שתוכננה על ידי נתבע 5. 

התביעה הוגשה בנוסף נגד הנתבע 5, מהנדס נוסף, בטענה שתכנן את הממ"ד והיה אחראי על ביצוע התכניות לפי דרישות הג"א ועל פיקוח עליון מכוח תקני התכנון והבנייה. לטענת התובעים, נתבע 5 פיקח על הבנייה, נכח במקום בעת עבודות הבנייה והיה אחראי לתכנון האגף החדש של הבית, תכנן את התוספת הכוללת, את חדר השינה הצפוני ואת הממ"ד ונושא באחריות סטטוטורית גם לגבי החלק הישן של הבית.  

חב' יצחק ניימן נ' מונטי רבי (פורסם במאגר משפטי)).

המומחה סקר את המצב הקיים ואת חוות דעת המומחים מטעם הצדדים. לדבריו, מאחר שמדובר בקרקע עם פוטנציאל תפיחה כשהיא באה במגע עם מים, היה צורך לבצע סקר הנדסי של הקרקע שיכלול קידוחי ניסיון ונטילת מדגמים ובדיקות מהקרקע שייעשו בהתאם לתכנית שתוגדר על ידי יועץ קרקע. בהתחשב בתקנים הקיימים הוא קבע כי האורך המינימלי הנדרש של הכלונסאות הוא 10 מטרים ושיעור הזיון המינימלי בכלונס בקוטר 50 ס"מ הוא של 8 מוטות בקוטר 14 מ"מ. על פי המומחה, תכנון נכון של הביסוס על גבי כלונסאות מחייב ביצוע כלונסאות ארוכים לשכבות שאינן מושפעות משינויים בתכולת הרטיבות, תוך צמצום מספר הכלונסאות על מנת להגדיל את העומסים עליהם המתנגדים לכוחות שליפה מן הקרקע. התקן מחייב לחשב את הכלונסאות לשליפה בגין התפיחה הצפויה. כוח השליפה בכלונסאות לא עמוסים בקוטר של 50 ס"מ עומד על כ- 40 טון לפחות. כלונסאות שהעומס עליהם קטן, יישלפו בוודאות כתוצאה מתפיחת הקרקע.

 לדברי המומחה, במבנה המקורי חלק גדול מהגג הוא גג קל שמוסיף עומס קטן ליסודות ולכן מחמיר מאוד את סוגיית השליפה. העומס המועבר לכלונסאות החיזוק במבנה הקיים עומד על כ-10 טון לכלונס, משמע שהכלונסאות נפעלים לשליפה באופן חמור מאוד וייתכן כי אלו "נקרעו" מתחת לפני הקרקע, אפשרות המחמירה את התזוזות הצפויות במבנה. המומחה הוסיף כי במסמכי הבקשה להיתר נרשם שאין עדיין דו"ח קרקע וברור שאסור היה לתכנן את חיזוק המבנה הקיים ואת תוספת האגף החדש ללא דוח שכזה. הוא הסביר כי הביסוס במבנה הקיים היה הגורם המרכזי לסדקים ולתזוזות השונות במבנה.

בתוספת הבנייה שתוכננה על ידי הנתבע 5 תוכננו כלונסאות באורך של 10 מ', אולם עם זיון נמוך משמעותית מהנדרש. בתוספת האגף החדש בוצעה תקרת בטון ולכן הכלונסאות עמוסים משמעותית יותר מאשר האגף הישן ובכך קטנה סכנת השליפה שלהם.

במבנה אובחנו ליקויים רבים בעבודות הבנייה השונות, ללא קשר לסוגיית הביסוס של שני אגפיו. את מרבית הליקויים בעבודות ניתן היה למנוע לו בוצעו העבודות ביתר תשומת לב.

ממצב האגף הישן עולה שהנזקים בו הם בלתי הפיכים ולא קיים פתרון מעשי לתיקונו. לכן, על פי המומחה הדרך להתמודד עם הנזקים באגף זה היא הריסתו והקמתו מחדש.

התובעים טענו כי הנתבע 4 שימש כמהנדס מתכנן ומפקח והיה זה שהמליץ לשכור את שירותיהם של הנתבעים 1 ו-2. לטענתם, הוא נכח במקום בעת ביצוע עבודות הבנייה, היה אחראי לפיקוח על עבודות השלד ושיקום שלד המבנה הישן ואחראי לפיקוח על עבודת הגמר של כל הבית. הוא זה שאישר את העבודה ואת התשלומים לקבלן המבצע בהתאם להוראות ההסכם. המהנדס  המשיך בתפקידו גם לאחר שהנתבע 5 המהנדס הנוסף נכנס לתמונה. לטענתם, מעולם לא הוסרה ממנו האחריות והוטל עליו לבצע פיקוח מקצועי צמוד ושוטף על כל הגורמים הקשורים בביצוע הפרויקט, על ביצוע העבודות וטיב החומרים.

בחוות דעתו, קבע המומחה כי האחריות לנזקים הכבדים באגף הישן היא בעיקר של נתבע 4, כיוון שבעקבות תוספת 12 כלונסאות בתוך המבנה הקיים נוצרו שם נזקים בלתי הפיכים (ראו סעיף 4.6 למסקנות חוות הדעת). יש לציין שהנתבעת טענה לאור חוות דעת מהנדס מטעמה, שהוגשה לאחר שניתנה חוות דעת מומחה בית המשפט, כי יש לבצע בדיקה סונית לבדיקת אורך הכלונסאות. בהחלטתי דחיתי את הבקשה לביצוע הבדיקה ואפשרתי לה להפנות שאלת הבהרה למומחה כפי שנעשה. בתשובתו המומחה דחה את הטענה והסביר את המגבלות של בדיקה כזו (שאלה 4 נספחים 42 ו-43 לכתב התביעה המתוקן).

לאור כל האמור, נחה דעתי כי יש להטיל אחריות משמעותית לליקויים ולנזקים שנגרמו לתובעים על נתבע 4, המהנדס. על פי שיטת החיוב של המומחה האחריות שיש להטיל עליו עמדה על 47.22 אחוזים (169,975/360,000). שיעור זה נראה לי סביר ואני מאמצו.

התביעה נגד הנתבע 5

התובעים טענו כי הנתבע 5, המהנדס, הוא שתכנן את הממ"ד, היה אחראי על ביצוע התכניות לפי דרישות הג"א ועל פיקוח עליון מכוח תקני התכנון והבנייה. לטענת התובעים, נתבע 5 פיקח על הבנייה, נכח במקום בעת עבודות הבנייה, היה אחראי לתכנון האגף החדש של הבית, תכנן את התוספת הכוללת את חדר השינה הצפוני ואת הממ"ד ונושא באחריות סטטוטורית גם לגבי החלק הישן של הבית. 

המומחה ייחס בחוות דעתו לנתבע 5 אחריות. להלן דבריו: "גם מנתבע מס' 5 ניתן היה לצפות שיצפה את הנזקים שייווצרו במבנה הקיים באם לא יהיה טיפול נכון והוגן לסוגיית התפר שבין האגף הישן לתוספת הבנייה. כן ניתן היה לצפות שידרוש הימצאות דוח קרקע לתוספת הבנייה, וכן שהתכנון שלו לכלונסאות יעמוד בתקן 940 במלואו. בין השאר, היה על נתבעים מס' 4 ו-5 לטפל בהרחקת מים הגשמים מהמבנה כנדרש בתקן הנ"ל" (ראו סעיף 4.6 למסקנות חוות דעתו). על פי הסכומים בהם חייב מומחה בית המשפט את הנתבע 5, יוחסה לו אחריות בשיעור של 18.16% (65,375/360,000).

כפי שיפורט להלן, אני סבור כי יש להטיל על נתבע 5 אחריות, אם כי בשיעור נמוך מזה שקבע מומחה בית המשפט.

מעדות המומחה מטעם בית המשפט עלה כי באגף החדש אין סדקים קונסטרוקטיביים (עמוד 42 שורות 29-30). לדבריו, הליקוי בביצוע התפר אומנם גרם לליקויי בנייה באזור התפר, אולם ההחלטה להרוס את החלק הישן, נבעה מההחלטה להוסיף כלונסאות למבנה הקיים.  הוא אישר כי עם הריסת המבנה הקיים, אין לתפר עוד משמעות, כיוון שהכל ייבנה מחדש (עמוד 46 שורות 9-14).

חרף כל האמור, לא מצאתי לפטור לחלוטין את הנתבע 5 מאחריות. אני מקבל את העיקרון לפיו פעל המומחה שאין זה נכון ולא הגיוני, כי מי שביצע עבודה לא תקינה שגרמה לנזק לא יישא בתוצאות מעשיו רק בשל כך שהורסים את כל האגף (עמוד 46 שורות 6-8).

מעדות המומחה התברר כי הנתבע 5 כשל בכל הקשור לביצוע התפר. לדבריו, על הנתבע 5 כמי ששימש כקונסטרוקטור, היה לבצע פיקוח עליון ולוודא כי התפר בוצע כהלכה (עמוד 45 שורות 6-9). העובדה שהיה תכנון של התפר בתכנית הקונסטרוקציה אינה מספיקה. כאמור, הנתבע 5 טען בעדותו כי מי שאמור היה לוודא את ביצוע התפר היה המהנדס שוורץ. טענה זו בעייתית לאור דבריו כי לא פגש מעולם את מר שוורץ ולא דיבר אתו כלל ( עמוד 36 שורה 2, עמוד 41 שורות 28-30 ועמוד 42 שורות 7-8). הכיצד יכול הנתבע 5 לסמוך כי פעולה מסוימת אותה היה אמור לבדוק מכוח הפיקוח העליון שהוטל עליו, תבוצע על ידי מהנדס אחר אותו מעולם לא פגש ומבלי לערוך כל תיאום עמו. יתרה מכך, מעדותו התברר כי רק לאחר שהוגשה התביעה, גילה שהתפר לא בוצע וכי הקבלן הוציא את הקלקר וביצע פעולות כך שלא נשאר זכר לתפר (ראו עמוד 40 שורות 9-14).

כפי שציין המומחה, אי ביצוע התפר גרם לנזקים באזור התפר. המומחה אף הפנה בחוות דעתו לחוות הדעת של המהנדס גולדקלנג  שהוגשה מטעם הנתבע 5 בה נכתב כי "בחיבור בין המבנה המקורי לתוספת הבניה נדרש לבצע תיקון בעבודת הגמר לאורך קו התפר". המסקנה שאליה הגיע המומחה הייתה כי "כתוצאה מתכנון לא נכון של קו התפר, נוצרו במבנה המקורי נזקים באלמנטי הבטון וכן בעבודת הגמר" (ראו סעיף 3.3 לחוות הדעת).

על חשיבות ביצוע התפר והנזקים שנגרמו במבנה בעקבות אי ביצועו הסביר המומחה בחקירתו הנגדית כדלקמן: "תפקיד התפר הוא ליצור הפרדה מלאה בין האגפים השונים. במקרה כזה, בין המבנה הישן לתוספת בניה. על מנת שכל אחד מהם יוכל לפעול לעבוד בנפרד בעיקר לאור העובדה שמדובר בקרקע שהיא פעילה ולכן, העובדה שאין סדקים במבנה בתוספת בניה אבל מופיעים סדקים במבנה הישן בסמוך לתפר, מוכיחים שהתפר לא בוצע כהלכה". בהמשך, כשנשאל האם זה משנה לגבי סדיקה של הבניין הישן, השיב: "כן. זה משפיע על האזור שסמוך לתפר" (עמוד 45 שורות 12-18).

זאת ועוד, המומחה בחוות דעתו מציין כי  "ניתן היה לצפות שנתבע 5 ידרוש הימצאות דוח קרקע לתוספת הבנייה, וכן שהתכנון שלו לכלונסאות יעמוד בתקן 940 במלואו. בין השאר, היה על נתבעים מס' 4 ו-5 לטפל בהרחקת מים הגשמים מהמבנה כנדרש בתקן הנ"ל"

הנתבע  5 הסביר כי לא  היה צורך ביועץ קרקע לצורך ביצוע סקר, הן משום שבשלב שבו החלה הבנייה כבר ידע על הבעייתיות בקרקע בעקבות הסדקים שנתגלו בחלק הקיים והן לאור ההיקף הכספי של הפרויקט (עמוד 36 לפרוטוקול).עם זאת, הודה כי באותה עת בה בוצעה עבודתו הייתה ככל הנראה חובה לבצע סקר כזה (עמוד 37 שורות 9-10). מכל מקום, כפי שהתברר, בתוספת הבנייה שתוכננה על יד נתבע 5 תוכננו כלונסאות באורך של 10 מ' אולם עם זיון נמוך משמעותית מהנדרש. רק בשל כך שבתוספת האגף החדש בוצעה תקרת בטון, כך שהכלונסאות היו עמוסים יותר משמעותית, סכנת השליפה קטנה ונכון להיום לא התרחשה.

בנוסף, המומחה קבע כי הנתבע 5 לא דאג לטפל בהרחקת מי הגשמים כנדרש בתקן,  שכן מים שמגיעים לכלונסאות עלולים לגרום לנזק (עמוד 43 שורות 13-14).

לסיכום, יש להטיל על הנתבע 5 אחריות לנזקי התובעים אם כי בשיעור נמוך מזה שעליו המליץ המומחה. זאת, בין היתר, בשל כך שאת המחדל באי ביצוע התפר ניתן לזקוף גם לחובת הקבלן. לאחר ששקלתי את כל האמור, אני קובע כי אחריות הנתבע 5 תעמוד על 10 אחוזים.

הנזק שנגרם לתובעים

על פי הערכת המומחה, עלות ההריסה וההקמה מחדש של המבנה הקיים עומדת על סך של 360,000 ₪ (ראו סעיף 4.5 לחוות הדעת). לסכום האמור יש להוסיף 10% בגין תכנון וליווי הנדסי ומס ערך מוסף בשיעור של 17%. יחד, הסכום האמור עומד על סך של 463,320 ₪.

התובעים טענו כי בשל הריסת המבנה הקיים יהיה צורך להוביל את מטלטליהם למקום אחר ובחזרה. הם צירפו שתי הצעות מחיר מפורטות אשר הממוצע שלהן עמד על סך  של 7,956 ₪. מדובר בסכום סביר ואני מאשרו.

התובעים טענו כי בהתאם להערכת המומחה, העבודות אמורות להתבצע משך תקופה של  12 עד 18 חודשים. בהתאם לחוות דעת שמאי שצירפו התובעים, דמי השכירות הראויים לחודש עמדו על סך של 7,000 ₪. המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו והצדדים אף לא הגישו חוות דעת נגדיות בגין ראש נזק זה. בהנחה של בנייה משך 15 חודשים (הזמן הממוצע) מדובר בנזק בסך של  105,000 ₪.

יש להוסיף גם את עלות הפירוק וההרכבה של ארונות המטבח ומכשירי החשמל אותה העריך השמאי ארז אריה בסך של 7,605 ₪.

בנוסף, זכאים התובעים לתשלום שכר טרחת המומחים מטעמם בו נשאו כדלקמן: המומחה - 2,000 ₪, המומחה - 2,360 ₪ והשמאי - 3,510 ₪. מדובר בעלויות סבירות שיש מקום להשיבן לתובעים. הסכומים ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומם על ידי התובעים.

 לאמור לעיל יש להוסיף פיצוי בשל עגמת הנפש וביטול הזמן שנגרם לתובעים. מנגד יש להתחשב בכך שהפיצוי שאותו אמורים לקבל התובעים יאפשר להם כיום לקבל מבנה חדש.  בהתחשב באמור אני מעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על סך של 40,000 ₪.

סוף דבר 

התביעה נגד הנתבעים  4 ו-5 מתקבלת. כל אחד מהם ישלם לתובעים שיעור מסכום הנזקים שפורט לעיל בהתאם לשיעור שיוחס לו , הנתבעת 4 – 47.22% ונתבע 5 – 10% .

הנתבעים 4-5 ישלמו לתובעים את אגרת בית המשפט בשיעור 2.5% מסכום זכייתם, כל נתבע בהתאם לסכום בו חויב. בנוסף, יישאו בשכר טרחת מומחה בית המשפט בו נשאו התובעים בהתאם לחלקם היחסי ובהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בשיעור של 15% מהסכום בו כל אחד מהם חויב.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.