ברוכים הבאים לאתר של עו"ד צבי שטיין התמחות בתחום תביעות ליקויי בנייה, כשלים בבניה, ירידת ערך, בוררות וגישור בכל סוגי התביעות בתחום ליקויי בנייה.

ליקויי בניה- מאמרים || 27.ליקויי בניה- חובת הודעה על ליקויים בתביעות בגין ליקויי בניה

ליקויי בניה- חובת הודעה על ליקויים בתביעות בגין ליקויי בניה.

מאת: עו"ד צבי שטיין, נוטריון ומגשר*

מאמר זה דן בצורה מקיפה, יסודית ומפורטת בנושא חובת ההודעה המוטלת על רוכש דירה להודיע למוכר/לקבלן על הליקויים שנתגלו בדירתו. בפתח המאמר מובא הסבר לגבי חובת ההודעה על ליקויים. בהמשך נסביר באיזו צורה יש ליתן את ההודעה לקבלן/למוכר הדירה. לאחר מכן, נסקור את גישת בתי המשפט לגבי קיומה של חובת ההודעה. בהמשך נביא מספר דוגמאות בהן הכירו בתי המשפט כמסירת הודעה מספקת על ידי רוכש הדירה לקבלן. לאחר מכן נבהיר כי ידיעת הקבלן/המוכר בדבר קיומם של הליקויים פוטר את רוכש הדירה מהצורך במתן הודעה בדבר קיומם של הליקויים. בהמשך, נסביר את קיומו של מסלול "עוקף" חובת הודעה בדבר הליקויים, למקרה שרוכש הדירה לא עמד במועדים הקבועים בחוק למתן ההודעה בדבר הליקויים. בסוף המאמר אביא את עמדתי האישית בסוגיה.


א. מהי חובת ההודעה על הליקויים?

1. בכל חוזה מכר דירה של קבלן, יופיע, לפחות פעם אחת אם לא יותר, סעיף המחייב את הרוכש להודיע לקבלן/מוכר הדירה על הליקויים שמתגלים בדירתו. לעתים נכללים בחוזים אלה סעיפים המגבילים ומצמצמים במידה רבה יותר את זכותו של הרוכש לעומת הזכויות המוקנות לו על פי חוק המכר (דירות).

2. בנוסף, וזה העיקר, חובת ההודעה נובעת מן האמור בסעיף 4 א' לחוק המכר (דירות) תשל"ג 1973- נקבע:
      4א. (א) "הקונה או קונה המשנה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה
(1) שניתן היה לגלותה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה, אם הודיע עליה הקונה או קונה המשנה למוכר בתוך שנה ממועד העמדת הדירה לרשות הקונה;
(2) שלא ניתן היה לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו אם הודיע עליה למוכר תוך זמן סביר לאחר שגילה אותה.
 (ב) הקונה או קונה המשנה יהיה זכאי להסתמך על אי-התאמה יסודית שלא היה ניתן לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשותו, אם הודיע עליה למוכר בתוך זמן סביר לאחר שגילה אותה".

3. המחוקק עשה אבחנה כללית בין ליקויים שניתן לגלותם בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה לבין ליקויים שלא ניתן לגלותם בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה, ובמקרים האחרונים קצב המחוקק תקופה של "זמן סביר".

4. המצב הראשון הנו ברור יותר. יש בפנינו קציבת זמן ברורה ומוגדרת של שנה, בהבדל מהחלופה השניה בה השתמש המחוקק במונח של "זמן סביר". מבחן הסבירות הוא מבחן אובייקטיבי שיישומו תלוי בנסיבות העניין.

5. ה"זמן הסביר" נקבע על ידי השופט היושב לדין בתיק הספציפי על פי מכלול הנסיבות והבדיקות ובין היתר תוך בדיקת העובדות, הרקע, סוגי הליקויים, משך הזמן שחלף מאז התגלות הליקוי, האם מדובר בליקוי שהולך ומתפתח עם הזמן ועוד. לאחר בדיקת כל אלה יחליט השופט היושב בדין האם ההודעה של רוכש הדירה ניתנה בתוך "זמן סביר" אם לאו.

6. ההבדל בין שתי החלופות הנ"ל הוסבר היטב בפרשת פקר נגד האחים ישראל שם נקבע: "רוכש דירה אינו יכול לאמוד את מכלול הליקויים הקיימים בדירה במועד מסירתה, מה גם שחלק מן הליקויים מתגלים רק בחלוף הזמן וחלק מן הליקויים הינם בבחינת ליקויים "שקופים" אשר רק מומחה יכול לעמוד עליהם.  לעניין זה קבע כב' השופט גל (כתוארו אז):" לעומת כל זאת, על רוכש דירה לא קיימת החובה להודיע לאלתר על אי-התאמה.
בסעיף 4א לחוק האמור נקבעה רק הבחנה בין אי-התאמה שניתן לגלותה בעת המסירה - שאז יש לדווח עליה תוך שנה; לבין כל אי-התאמה אחרת, ובכלל זאת שלא ניתן לגלותה בבדיקה סבירה בעת העמדת הדירה לרשות הדייר - שעליה יש לדווח למוכר תוך פרק זמן סביר לאחר שנתגלתה. הסדר זה הנו כאמור קוגנטי, על-כן כל הוראות החוזה הסוטות ממנו אינן בנות תוקף. לעניין זה מן הראוי לציין, כי לא כל ליקוי אשר ניתן לגלותו בעת המסירה נחשב כפגם הניתן לגילוי בבדיקה סבירה. יש ליקויים, שאף אם הם גלויים ונראים, רוכש סביר לא יגלה אותם - הן אם בשל כך שהוא אינו ניחן בעין מקצועית (ולא חלה עליו חובה לזמן בעל מקצוע לשם קיום בדיקה), והן אם בשל כך שהוא אינו ער להיקף חובות המוכר, על-פי התקנים המחייבים או תקנות הבנייה. אי-התאמות אלו, כגון: רוחב מסדרון, גובה דלתות, סטנדרט האוורור של חדרי שירות וכדומה, כונו על-ידי עמיתי, כב' השופט ד' חשין, כליקויים "שקופים". כלומר, גלויים אך למעשה "בלתי נראים" ראה טל נגד שיכון עובדים.


ב.      באיזו צורה יש ליתן את ההודעה לקבלן/למוכר הדירה?

1. למקרא נוסח החוק רואים כי החוק אינו מחייב כי ההודעה על אי ההתאמה תינתן בכתב דווקא.

2. בעיקרון, ההודעה יכולה להימסר גם בדרכים אחרות ובלבד שניתן יהיה להוכיח כי הקבלן/המוכר קיבל את ההודעה.

3. הגם שהמחוקק לא חייב כי ההודעה תינתן בכתב דווקא, מומלץ ביותר כי ההודעה תינתן בכתב ובדואר רשום עם אישור מסירה. לפחות לגבי ההודעה הראשונית, מומלץ מאד לא לשגר את ההודעה בפקסמיליה או בדוא"ל, או להתקשר טלפונית למשרדו של הקבלן ולספר זאת למזכירה, או לספר זאת לקבלן המבצע בפגישה אקראית באתר הבניה.

4. בפרשת אביצור נגד חפציבה נפסק: "בהעדר מקור חיוב בחוק, המטיל על הקונה להודיע לקבלן על אי-התאמה באופן מסוים, יכול זה הראשון להודיע בכל דרך הולמת לפי נסיבות העניין, ובלבד שההודעה אכן תהיה אפקטיבית, כלומר שתביא לידיעת המוכר את קיומה של אי-ההתאמה. ודאי שבכלל זאת גם הודעה טלפונית".

5. נטל ההוכחה בדבר קיומה של חובת ההודעה, מוטל על הדייר המודיע. ברור כי באמצעות מכתב רשום עם אישור מסירה, קל הרבה יותר להוכיח את ההודעה מאשר באופציות האחרות שנמנו לעיל.

6. סעיף 4א לחוק המכר (דירות) אינו דורש שההודעה תינתן בכתב. יחד עם זאת משיקולים ראייתיים כדאי לקונה לתת את ההודעה על אי-התאמה גם בכתב ולתעד את פניותיו למוכר, שכן נטל השכנוע לכך שהודיע על אי ההתאמה מוטל עליו .דרישת הכתב, יש בה כדי להסיר מחלוקת אפשרית לגבי עצם מתן הודעה, ואולם משנמסרה ההודעה ולצד שכנגד אין טענות כנגד עצם מסירתה, אין מרכיב הכתב מהווה מרכיב מהותי, והוא אינו מהווה מחסום דיוני להמשך ההליכים. גם ההודעה בעל פה, די בה לעניין זה. המרכיב המהותי הנדרש הוא ההודעה על קיומם של ליקויים שעל הקבלן לדאוג לתקנם. משידע הקבלן על הליקויים, אין הוא יכול להתנער מאחריותו.

7. צורת הודעה נוספת אשר הוכרה על ידי הפסיקה הנה הודעה ישירות לקבלן המבצע ובמיוחד כאשר בחוזה המכר ישנה הנחיה כי על הרוכש לפנות אל הקבלן המבצע או שהוראה כזו ניתנה בעל פה על ידי המוכר.


ג.  גישת בתי המשפט לגבי קיומה של חובת ההודעה.

1. בתי המשפט נוקטים גישה מקלה בנושא חובת ההודעה לטובת רוכש הדירה, וזאת על רקע חוסר השוויון הבסיסי שבין המוכר ובין הרוכש, אשר בדר"כ מצבו, כוחו הכספי, הבנתו בבנייה ויכולתו להבחין באי התאמה, נחותים הרבה יותר מאלו של המוכר.

2. בל נשכח כי חוק המכר (דירות) הנו חוק סוציאלי מובהק, אשר בא להגן על רוכשי הדירות מפני המוכרים, הקבלנים והיזמים, ומכאן גם נגזרת גישת בתי המשפט בסוגיה.

3. כידוע, חלק ניכר מליקויי הבנייה הם כאלה שאינם גלויים לעינו של הדיוט בענייני בנייה, והם מתגלים רק בבדיקה על ידי מומחה. כמו כן, יש ליקויים, כמו ליקויי רטיבות, אשר מתגלים רק בחלוף הזמן.

4. דוגמא לכך, ניתן למצוא בפרשת קראוס נגד א. ארנסון שם פסק ביהמ"ש: "אין בית המשפט מצפה מבעלי דירה שזה עתה רכשו אותה והם מנסים לארגן בה את חייהם להיחפז לנתבעת בגין כל ליקוי שהתגלה ובמקרים רבים אף אין בית המשפט מצפה מהתובעים להבין לאשורו את טיבו של כל ליקוי, אפילו, אם אולי ניתן לראותו בעין".

5. המלומד אייל זמיר כותב על כך בספרו חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 "המאפיינים המרכזיים הצריכים לעניינו הם היות המוכר הטיפוסי איש מקצוע שעיסוקו בניה ומכירה של דירות, היות הקונה הטיפוסי הדיוט בנושא בניה, והעובדה שדירה היא נכס מורכב אשר רבים מליקוייו הפוטנציאליים ניתנים לגילוי רק תוך כדי השימוש בו, או רק בידי אנשי מקצוע. לא ניתן, איפוא, להתעלם מהכלל שקובע סעיף 4א, אולם ראוי להנמיך את סטנדרט הבדיקה הסבירה ובדרך זו לסווג אי-התאמות רבות ככל האפשר כנסתרות. הבדיקה הנדרשת לפי החוק היא בדיקה חזותית, חיצונית בעיקרה בעיניו של אדם מן הישוב. כפי שנאמר באחד מפסקי הדין, "אין לצפות מרוכשי דירה שיעמדו עם סרגל ופלס בעת קבלת חזקה בדירה וימדדו אם המצב בדירה עולה בקנה אחד עם המפרט, היתר הבניה  וחוק התכנון והבניה".

6. בפרשת בודנר ואח' נ' גורגה פסק ביהמ"ש:"גם אם המערער לא היה ער לליקוי במועד מסירת החזקה ואפילו במהלך תקופת הבדק – אין בכך כדי לגרוע מאחריות הקבלן לליקוי שכזה וחובתו לתקנו ולהביא את הדירה למצב בו בנייתה תתאים לתקן ולהוראות החוק".

7. כאשר מדובר בליקויים אשר אינם ניתנים לתיקון (הגורמים לירידת ערך) הגישה מקלה הרבה יותר. מקרה כזה נדון בפרשת טרבלסי נגד רסקו שם פסק בית המשפט: "אחת המטרות שביסוד הנטל המוטל על רוכש דירה  (להודיע למוכר בתוך זמן סביר על הליקויים שנתגלו בדירה) הינה לאפשר למוכר לתקן את הליקויים או לחזור על צד ג'. בעניננו, ככל שמדובר בליקויים שלא ניתנים לתיקון (הגבהת המפלס של הבניין האחר), הרי שהודעה במועד מוקדם יותר לא הייתה משנה את התוצאה... כך או אחרת, אפילו אניח לרגע כי היה איחור בהודעה על שני הליקויים האמורים – וזו רק הנחה, משום שעובדתית לא כן הדבר – שהרי שהנתבעת לא ניזוקה מכך בכל דרך שהיא".

8. בל נשכח, כי הליקויים הגורמים לירידת ערך הנם אותם ליקויים אשר לא ניתן או שלא מעשי לתקנם. מרביתם של הליקויים האלה מבוססים על מידות נמוכות מהמובטח ו/או מהתקן. לדוגמא: גובה נמוך של הדירה או חלקה, שטח קטן של הדירה או של חדר מסוים, מידות של מסדרונות, מדרגות, שטח חלונות וכו'.

9. ליקויים מסוג זה מילא אינם בידיעתו של הקונה הסביר והוא יוכל לדעת עליהם רק לאחר שמומחה מטעמו יכין עבורו חוות דעת ושמאי מקרקעין יקבע את שווי ירידת הערך שנגרמה לדירה כתוצאה מליקויים אלה.

10. מדובר בליקויים שהקונה הסביר אינו יכול להבחין בהם ב"מועד העמדת הדירה לרשות הקונה" כקבוע בנוסח החוק לעיל, ועל כן, הוא אינו חייב להודיע על דבר קיומם של ליקויים אלה בתוך שנה.

11. עוד על היעדר חובת ההודעה בכתב דווקא ועל הזכות להודיע על הליקויים גם בדרכים אחרות  נפסק בפרשת אביצור נ' חפציבה:"הלכה היא מלפני בית משפט זה כי אין באי-מתן הודעה בכתב או במכתב רשום כדי להשמיט את הקרקע מתחת לטענות הרוכש, על אף האמור בחוזה המכר. ... הודעה בכתב, ובמכתב רשום בפרט, על אף כי מצאתי שאינה מחויבת המציאות, טומנת בחובה יתרון חשוב לתובע, והוא זה של תיעוד הפניה, מועדה ותוכנה, וזאת כיוון שעל התובע נטל ההוכחה להראות, כי מסר למוכר הודעה על אי-ההתאמה. אך הודעה בכתב, על אף יתרונה זה, אין היא בלעדית ואין בהיעדרה כדי להביא לקביעה אוטומטית, כי הרוכש לא עמד בחובת ההודעה. אם יוכיח התובע, בדרך אחרת, כי אכן ניתנה הודעה למוכר על אי-התאמה, וכי אכן קיבל המוכר הזדמנות נאותה לבצע את התיקונים, דיינו. לדעתי, הוכחה שאינה נופלת בכוחה ובאיכותה, כי אכן פעל הרוכש בהתאם לאמור לעיל, היא בנסיונות המוכר לתקן את הליקויים בממכר."

ד. דוגמאות בהן הכירו בתי המשפט כמסירת הודעה מספקת ע"י רוכש הדירה לקבלן.

1. בפרשת לארום בע"מ ואח' נ' אחים ראיד, הכיר ביהמ"ש במשלוח חוות דעת הנדסית על ידי הרוכש לקבלן כהודעה מספקת בקובעו:"בנסיבות העניין שלפנינו, ניתן לראות בהמצאת חוות דעת הדס לנתבעת כמקימה את חובת מתן הודעה אפקטיבית אודות קיומם של חלק מן הליקויים המנויים בחוות הדעת הנ"ל, כדרישת הפסיקה בהקשר זה. על כן, ניתן לקבוע כי ביחס לליקויים הנמנים בחוות דעת הדס ואשר דבר קיומם נקבע בהמשך גם בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, נמסרה הודעה כדין בטרם חלפה שנה מיום המסירה. על כן, רשאים התובעים להסתמך על ליקויים אלה ועל אי-ההתאמות הכרוכות בהם. קיומן של אי-התאמות כמוה כהפרת חיובי הנתבעת כלפי התובעים. על כן, חלה על הנתבעת חבות לפיצוי התובעים בשל ליקויים אלה שאליהם אדרש בהמשך באופן מפורט, על יסוד הוראותיו של חוק המכר דירות".

2. בפרשת וילוז'ני נגד נבו הכיר ביהמ"ש בציון הליקויים בפרוטוקול המסירה של הדירה כהודעה מספקת על פי החוק מצד הרוכש בקובעו:"איני מקבלת את טענת הנתבעת כי פרוטוקול המסירה אינו מהווה הודעה מספקת אודות הליקויים. סעיף 4 א' לחוק מכר דירות מבחין בין ליקויים, שניתן לגלות בעת מסירת הדירה, לבין ליקויים שאינם גלויים לעין באותו מועד. הליקויים שצויינו בפרוטוקול המסירה מהווים הודעה, לעניין סעיף קטן (א) (1) של סעיף 4 א' האמור".

 

ה. ידיעת הקבלן/המוכר בדבר קיומם של הליקויים, פוטר את הרוכש מהצורך במתן הודעה על הליקויים.

1. בתי המשפט הכירו בעובדת ידיעת המוכר אודות הליקויים הקיימים כתחליף לצורך הודעה פורמלית מצד הרוכש למוכר בדבר קיומם של הליקויים. הלכה פסוקה היא, כי משהביע קבלן את נכונותו לערוך תיקונים, הרי רואים אותו כמי שויתר מכללא על הטענה בדבר אי משלוח הודעה על אי התאמה.

2. בפרשת עמיגור נגד מאיוסט פסק ביהמ"ש: "אף אם תאמר כי ההודעה על הליקויים לא נשלחה בכתב, כאמור בחוזה, עדיין אין בכך, בנסיבות המקרה, כדי לפתור את המערערת מחבותה לתיקון הליקויים. ההודעה בכתב נדרשת כדי לוודא שהמערערת יודעת על הליקויים ותוכל לתקנם כנדרש. אך במקרה הנדון אין ספק שהמערערת ידעה על הליקויים, שהרי בפועל עסקה בתיקון הליקויים. לכן, אפילו נאמר כי לא נשלחה למערערת הודעה בכתב, יש מקום להוסיף ולומר כי המערערת ויתרה על הכתב. יתירה מזאת: האם תום לב הוא מצד המערערת לומר, מצד אחד, שידעה על הליקויים, ומצד שני שאין היא חייבת בתיקנים כיוון שלא הודיעו לה על הליקויים בכתב?".

3. בפרשת בודנר ואח' נ' גורגה פסק ביהמ"ש: "בנדון זה נוסיף ונאמר כי בימ"ש קמא קבע כי המערערים היו מודעים לליקויים ולא הודיעו עליהם לקבלן. ככל שהמערערים היו מודעים לליקויים, כאשר הם אינם בעלי מקצוע, אין ספק כי הקבלן ומנהלו ידעו ו/או היו חייבים לדעת על ליקויים אלה, במיוחד כאשר הם עצמם בעלי המקצוע המומחים בעניין, ולפיכך הייתה דווקא עליהם החובה לפעול לתיקון הליקויים מיד עם היווצרותם ועוד טרם מסירת הדירות למערערים ובשים לב לאחריותם לליקויים – יש לייחס דווקא להם חוסר תום לב באי תיקון הליקויים מלכתחילה, תוך מסירת דירות שאינן עומדות בתקנות ובתקנים, כשאלה "סובלות" מאי התאמות" כפי שיפורטו בהמשך (וראה בעניין ע"א 4445/90 בו נקבע כי גם אם לא ניתנה לקבלן הודעה על הליקויים, היה על הקבלן לתקנם בעצמו מאחר שחלה עליו החובה לדעת על ליקויים אלה וכן ראה בהרחבה בנושא זה, ספרו של ורדי, שם מעמוד 105)".

ו.  מסלול " עוקף חובת הודעה" בדבר הליקויים.

1. מה קורה כאשר רוכשי הדירות לא הודיעו לקבלן על הליקויים במועד,מסיבה כלשהי? האם דינה של תביעתם להידחות? האם ניתן "להציל" את התביעה?

2. התשובה הנה חיובית. אם נבסס את התביעה גם על העילה הנזיקית, נוכל לרפא את המחדל שבאי מתן הודעה במועד על הליקויים.

3. בפרשת שיכון עובדים בע"מ נ' זכאי נפסק: "מעיון בכתב התביעה עולה כי רוכשי הדירות אכן הסתמכו בתביעתם על עילות נזיקיות לצד הסתמכותם על הוראות חוק המכר דירות. המחוקק עצמו קבע, בסעיף 7 לחוק המכר דירות, כי אין מניעה כי ליקויי בנייה כגון "אי-התאמה" ידונו בהתאם לדין הנזיקין הכללי ושלא על פי חוק המכר דירות. בכך קבע המחוקק עצמו את היחס שבין חוק המכר דירות לבין דינים אחרים. משכך, כלל אין צורך להיזקק לפרשנות כלשהי בדבר היחס שבין חוק המכר דירות לבין פקודת הנזיקין ואין ממש בטענותיה של שיכון עובדים כי הדין הקבוע בחוק המכר דירות הינו בגדר "דין ספציפי". מכאן נובע כי אם התביעה כלל אינה נסמכת על הוראות חוק המכר דירות, אזי לא חלות המגבלות השונות הקבועות בחוק, לרבות לעניין סוגיית ההתיישנות. יתר על כן, באשר ליחס שבין דין ההתיישנות הכללי לבין תקופות הבדק והאחריות הקבועות בחוק ציין בימ"ש זה כי מדובר "בשתי 'מלכויות' שהאחת אינה נוגעת בחברתה".

4. בפרשת בודנר ואח' נ' גורגה פסק ביהמ"ש: "ההלכה הפסוקה באשר לאי מתן הודעה על אי התאמה היא שהעדרה אינו שולל את זכותו של רוכש הדירה לפיצוי מאת הקבלן על סמך העילה הנזיקית (וראה ספרו של עו"ד ורדי, דיני מכר דירות, ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים".


ז. דעה אישית של כותב המאמר.

1. הגם שאין חובה על פי דין להודיע על קיומם של הליקויים, מומלץ מאד לשלוח את ההודעה בכתב ובדואר רשום עם אישור מסירה.

2. לדעתי, יש להמשיך בגישה המקלה כלפי רוכשי הדירות בישראל. חוק המכר (דירות) הוא חוק סוציאלי שבא להגן על החלש, רוכש הדירה וזו צריכה להיות הנטייה של בתי המשפט גם בעתיד.

3. מטבע הדברים, אין שוויון כוחות בין הקבלן המוכר ובין רוכש הדירה. הרוכש, בדרך כלל נטול כל הכשרה בבנייה, הוא אינו יכול לאתר את מרביתם של הליקויים, כפי שקבעה הפסיקה במקרים רבים, רבים מהליקויים הם "שקופים" מבחינתו ועל כן, אין להחמיר עמו בדרישות לגבי מועד ההודעה על הליקויים ויש לנקוט עמו גישה ועמדה מקילה.

4. כל אדם אשר רכש מוצר - וכאשר מדובר בדירת המגורים, שהיא מטבע הדברים, המוצר היקר ביותר שרוכש אותו אדם - שילם את מלוא התמורה בגינה, זכאי לקבל תמורה מלאה לכספו, ויש למצוא את הפיתרון שיישם רעיון זה.

5. לשם כך, יש להקל על הרוכש ככל שניתן עד גבול הסבירות ולא לסגור בפניו את האפשרות לקבל את המגיע לו בשל נימוקים פרוצדורליים ומועדים קצרי טווח.

ח. סיכום

1. בפתח מאמרנו הסברנו מהי חובת ההודעה המוטלת על רוכש הדירה להודיע לקבלן/למוכר על קיומם של הליקויים.

2. בהמשך הסברנו באיזו צורה יש ליתן את ההודעה לקבלן/למוכר הדירה.

3. לאחר מכן, סקרנו את גישת בתי המשפט לגבי קיומה של חובת ההודעה.

4. בהמשך הבאנו מספר דוגמאות בהן הכירו בתי המשפט כמסירת הודעה מספקת על ידי רוכש הדירה לקבלן.

5. לאחר מכן הסברנו כי ידיעת הקבלן/המוכר בדבר קיומם של הליקויים פוטר את רוכש הדירה מהצורך במתן הודעה בדבר קיומם של הליקויים.

6. הסברנו את קיומו של מסלול "עוקף" חובת הודעה בדבר הליקויים, למקרה שרוכש הדירה לא עמד במועדים הקבועים בחוק למתן ההודעה בדבר הליקויים.

7. בסוף המאמר הבאתי את עמדתי האישית בסוגיה.
הותר לפרסום ביום  26.6.14

*כותב המאמר הנו עו"ד, נוטריון ומגשר המתמחה בתביעות של ליקויי בניה כשלים בבניה וירידת ערך  למעלה מ-30 שנים.

רחוב סמטת הבאר 3 רמת-גן מיקוד 52465

טלפונים: 6728559-03, 6720503-03

פקס' 6739193-03

טל' נייד:  5781323-050

דוא"ל  ZVIS7@BEZEQINT.NET

אתר:  WWW.ZVISTEIN-LAWOFFICE.CO.IL

כל המידע המוצג במאמר הנו מידע כללי בלבד שנכתב על דעת כותב המאמר בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או תחליף לו ו/או חוות דעת משפטית ואינו מהווה המלצה לנקיטת הליכים או להימנעות מהם. ייתכן ובמידע חלו השמטות ו/או טעויות והנו חלקי בלבד ולא ממצה. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם. כל המסתמך על המידע הכלול במאמר זה בכל דרך שהיא עושה זאת על אחריותו בלבד ומסיר מכותב המאמר כל אחריות.
אין לשכפל, להעתיק, לצלם, להקליט, לתרגם, לאחסן במאגר מידע, לשדר או לקלוט בכל דרך או בכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר – כל חלק שהוא מתוך מאמר זה, השימוש במאמר זה מותר אך ורק לצורך ציטוט והפנייה למאמר העברתו או חלק ממנו לגורם אחר מהווה הפרה של זכויות היוצרים.

עו"ד צבי שטיין | ליקויי בנייה | הבאר 3 רמת גן 52456 | 03-6728559 , 03-6720503 | פקס 03-6739193
פרסום ושיווק באינטרנט - interclick
ADMIN
3D Graphics