ברוכים הבאים לאתר של עו"ד צבי שטיין התמחות בתחום תביעות ליקויי בנייה, כשלים בבניה, ירידת ערך, בוררות וגישור בכל סוגי התביעות בתחום ליקויי בנייה.

ליקויי בניה- מאמרים || 34. האם מוצדק לשלול הוצאות מתובע בתביעת ליקויי בניה בשל פער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק?
האם מוצדק לשלול הוצאות מתובע בתביעת ליקויי בניה בשל פער בין הסכום שנתבע לסכום שנפסק?
מאת: עו"ד צבי שטיין, נוטריון ומגשר*
הצגת הנושא

עניין של יום ביומו במחוזותינו. משפחת ישראלי (מהמעטות שמסוגלות לכך בשל המחירים הגבוהים) רוכשת דירה חדשה. בדירה מתגלים ליקויי בנייה שונים. בתחילה, מנסים בני הזוג לפנות ליזם, לקבלן המבצע, למנהל העבודה בשטח, לפועלים בשטח, בבקשות לתקן את הליקויים. חלק מהפניות נענה בחיוב וחלקן לא.

לאחר שלב הבקשות בעל פה, והפניות הטלפוניות, חלק מהרוכשים מתחילים לכתוב מכתבים. במקרה הטוב היזם/קבלן מתקן חלק מהליקויים (בעיקר את הקלים והזולים יותר), ולצערנו הרב, בד"כ לא מתוקנים כל הליקויים.

בשלב מסוים מתייאשים רוכשי הדירה מהסיכוי שהיזם/קבלן יתקן את הליקויים בדירתם והם מעבירים הילוך, ומתחילים להיכנס להוצאות (בנוסף על המשכנתא הכבדה שרובצת על חשבון הבנק שלהם).

ההוצאה הראשונה שנקרית בדרכם של רוכשי הדירות בישראל היא שכירת שרותיו של מהנדס על מנת שיכין עבורם חוות דעת הנדסית בדבר ליקויי הבניה ואי ההתאמות הקיימות בדירתם (ובמקרים מסוימים גם ירידת ערך). קבלת חוות דעת ממהנדס רציני ומנוסה כרוכה בעלות של אלפי שקלים ומנעד המחירים רחב מאד.
לאחר מכן, שולחים הדיירים את חוות הדעת ליזם/קבלן ומבקשים ממנו לבצע את התיקונים. גם כאן, במרבית המקרים התיקונים מתנהלים בעצלתיים, נמשכים על פני זמן רב ובהפסקות, וחלק מליקויי הבנייה, ובדרך כלל הגדולים שביניהם, לא מתוקנים כלל.
רוכשי הדירה מרגישים מתוסכלים, פגועים ומבינים כי בצורת ההתנהלות הזו הם לא יקבלו את תיקון ליקויי הבנייה בדירתם והם (חלקם הקטן בלבד) פונים לעו"ד על מנת שיטפל בעניינם.
כידוע, גם שירות זה לא ניתן בחינם, ומשפחת ישראלי נאלצת לשלם לעורך הדין אלפי שקלים נוספים.
עורך הדין, המתמחה בתחום, פונה במכתב אל היזם/הקבלן, מתנהלת חליפת מכתבים ביניהם, לעתים היזם/קבלן מתקן את כל הליקויים. אך בדרך כלל, אין זה המצב.
משכלו כל הקיצין, נאלצים בני הזוג ישראלי לפנות לבית המשפט ולהגיש תביעה כנגד היזם/קבלן בתקווה כי ביהמ"ש יחייב את היזם/קבלן לפצותם בגין ליקויי הבנייה בדירתם.
תביעה בגין ליקוי בנייה, כוללת, בדרך כלל, בנוסף לליקויי הבנייה, גם דרישה לפיצוי בגין עגמת נפש, הוצאות משפט, פיצוי בגין ירידת ערך (אם קיים) פיצוי בגין איחור במסירה אם היה איחור, פיצוי בגין דיור חלופי (במקרים שיש הצדקה לכך), הובלה, אחסנה ועוד.

בשלב זה, התובעים נתקלים בשערי בית המשפט בעלות כספית נוספת בדמות אגרה שהיא בשיעור 2.5% מסכום התביעה. לדוגמא, בגין תביעה שלא נחשבת גדולה של ליקויי בנייה בסכום של 100,000 ₪, תאלץ משפחת ישראלי להיפרד מסכום נוסף של 2,500 ₪, בנוסף לעלויות נוספות של צילומים, כריכות, נסיעות, שליחים ועוד, שאף הן מגיעות לסכום של 1,000 ₪ נוספים ויותר.
בזה לא מסתיימת רשימת ההוצאות של משפחת ישראלי. בד"כ ממנה ביהמ"ש מומחה מטעמו שעלותו לכל צד בנפרד הנה בסכום מינימלי של 3,000 ₪, ובמקרים רבים גם יותר.
גם בזאת לא מסתיימת רשימת ההוצאות של משפחת ישראלי. לביקור המומחה מטעם ביהמ"ש בדירת התובעים, מתלווים, בדרך כלל, מהנדסים/יועצים/עורכי דין/בעלי תפקידים שונים מטעם היזם/הקבלן, שכל תפקידם הוא למזער את היקף ליקויי הבנייה בפני המומחה מטעם ביהמ"ש ולנסות לשכנע אותו כי לא קיימים ליקויי בנייה בדירה או כי הם מזעריים בלבד.

בני הזוג ישראלי, אשר בד"כ אינם מהנדסי בנין ואינם מומחים בתחום הבניה, נאלצים לשכור את שירותיו של המומחה מטעמם כדי שיגיע לדירה במעמד ביקורו של המומחה מטעם בת המשפט כדי "להגן" על האמור בחוות דעתו, וכדי להוות "משקל נגד" לנציגי היזם/הקבלן.בגין השירות הזה, תיאלץ משפחת ישראלי להיפרד מסכום נוסף של כ 1,500-2,000 ₪
לאחר קבלת חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, ככל שמשפחת ישראלי רוצה לשלוח למומחה מטעם ביהמ"ש שאלות הבהרה, הדבר כרוך בהוצאה נוספת שתשולם למומחה מטעם ביהמ"ש, ובנוסף גם למומחה מטעמם על מנת שיעזור בהכנת שאלות ההבהרה. גם עלות זו יכולה להגיע לכמה אלפי שקלים.
כפי שראינו, הגשת תביעת ליקויי בנייה לבית המשפט הנה עסק יקר מאד. מרבית סכומי ההוצאות הנם קבועים, מחויבי המציאות, בלתי נמנעים וכלל לא קשורים לסכום התביעה, למעט אגרת התביעה (תוספת סכום של אפילו כמה עשרות אלפי שקלים לסכום התביעה, היא ה"כסף הקטן" במכלול ההוצאות הנדרשות).
את כל ההוצאות הרבות האלה נאלצים להוציא מכיסם כל רוכשי הדירות בישראל, אשר נאלצים לפנות לביהמ"ש כדי לקבל את זכותם הטבעית - דירה תקינה ללא ליקוי בנייה. כפי שראינו, מדובר בהוצאות כבדות ביותר, אשר באות בנוסף לכל ההתחייבויות הנוספות של רוכשי הדירות החדשות בישראל.
פסק דין שניתן לאחרונה בביהמ"ש

קראתי פסק דין בעניין ליקויי בנייה שניתן לאחרונה, הרלוונטי לענייננו. אני לא ייצגתי אף צד בתיק זה, אך קביעותיו של פסק הדין הניעו אותי לכתוב את מאמרי זה.
עובדות המקרה היו כדלקמן:

התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה, כאשר עיקר הסכום בסך של כ-341 אלף ₪ היה בגין איחור במסירת הדירה. התובעים עתרו לקבל את הפיצוי המוסכם (10% מסכום הרכישה של הדירה) שנקבע בהסכם למקרה של הפרתו היסודית של ההסכם ללא צורך בהוכחת נזק. בנוסף, הם תבעו את עלות-תיקונם של ליקויים שהתגלו בדירה בסך של כ-29 אלף ש"ח. בנוסף, היתוספו לתביעה עתירה לפיצוי בגין צורך להתקין במרפסת-הדירה ריצוף במקומו של דֵק עץ (11,600 ש"ח) ועתירה להשבת-ערכו של מטבח אשר לא הותקן (30 אלף ש"ח). בנוסף הם תבעו פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 50,000 ₪.

כפי שניתן לראות, הפיצוי בגין ליקויי הבניה שנתבע, היה סכום שולי ביחס ליתר ראשי הנזק שנתבעו על ידי התובעים.
ביהמ"ש קבע כי לפי המועד החוזי נדרשה המסירה להיעשות באמצעו של חודש פברואר 2011 אולם בפועל הדירה הייתה מוכנה למסירה רק בחודש נובמבר 2011 (הגם שנותרו בה ליקויים, אולם נקבע כי הם לא היו מן הסוג השולל אפשרות להשתמש בדירה, אלא גורמים לחוסר-נוחות בלבד). האיחור במסירה עמד, אפוא, על כתשעה חודשים.

ביהמ"ש הנכבד קבע כי האיחור של 9 חודשים מהווה הפרה יסודית של ההסכם, באומרו: "להשקפתי, מסירתה של דירה באיחור ניכר מן המועד הנקוב בהסכם – אין זה ענין אריתמטי, אך תשעה חודשים הם איחור ניכר – היא הפרה יסודית של ההסכם מצדו של המוכר. בְּהסכם, שבּוֹ מתמצה הגמישות-במסירה בחודשיים של "חסד", איחור בן תשעה חודשים הוא הפרה יסודית".

ביהמ"ש הנכבד, לא קיבל את מנגנון הפיצוי המוסכם שתבעו התובעים, הגם שקיבל את טענת התובעים כי מדובר בהפרה יסודית של ההסכם וקבע, מנימוקים שפורטו בפסק הדין, כי הפיצוי המגיע לתובעים בגין האיחור במסירה הנו 126,000 ש"ח

באשר לליקויי הבנייה, פסק ביהמ"ש הנכבד לתובעים פיצוי בסך של 25,166 ₪ כפי שנקבע ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש.
באשר לפיצוי בגין ריצוף חֶלף רצפת-עץ אשר בגינו תבעו התובעים סך של 11,600 ₪ - עובר להגעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, תיקנו התובעים על חשבונם את הליקוי ואף הציגו חשבונית בגין אותה עבודה. המומחה מטעם ביהמ"ש לא יכול היה להתייחס לליקוי ברצפה שתוקן בינתיים על ידי התובעים. ביהמ"ש דחה את תביעת התובעים בראש נזק זה.
באשר לעתירה לקבלת זיכוי בגין מטבח, שלא הותקן בדירה על ידי החברה הקבלנית בגינו נתבע סך של 30,000 ₪ - דחה ביהמ"ש את מתן הפיצוי בראש נזק זה בנימוק: "התביעה לפיצוי בגין מטבח לא בוססה כל צורכה, והיא נדחית.
באשר לפיצוי בגין עוגמת-נפש, פסק ביהמ"ש הנכבד פיצוי בסך של 3,000 ₪ בלבד. בכל הכבוד, נראה לי כי ביהמ"ש הנכבד המעיט בפסיקתו בראש נזק זה. אינני מכיר אף בר דעת שהיה מסכים לקבל דירה חדשה שרכש באיחור של 9 חודשים(!) ובנוסף ליקויים בדירתו בסך של 25,166 ₪ תמורת פיצוי בסך של 3,000 ₪ בלבד בגין עגמת נפש.
להלן, אביא כדוגמא, מספר פסקי דין אשר בהם נפסק פיצוי בפרופורציות שונות לחלוטין מאלו שנפסקו בפסק הדין נשוא מאמרינו זה. בפרשת בינשטיין צבי ופנינה ואח' נ' בן-דוד משה חברה לבניין בע"מ ואח', נפסקו פיצויים בגין עגמת נפש בסך של 25,000 ₪ בה בעת שכל הליקויים הסתכמו בסך של 16,486 ₪ בלבד.
בפרשת בר זיו ואח' נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ואח' התביעה נדחתה ואף על פי כן ביהמ"ש פסק לטובת התובע סך של 5,000 ₪ בגין עגמת נפש. בפרשת פאדי תלחמי נ' אנג'ל חב' לבנין מגורים והשקעות 1991 בע'מ נפסק פיצוי בגין ליקויי בניה בסך של 8,600 ₪+ מע"מ ועגמת נפש בסך של 5,000 ₪.
בפרשת שוורץ איל ותרצה ואח' נ' קוטלר-עדיקא חב' לבניה בע"מ, נפסק פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 6,000 ₪ כאשר ליקויי הבניה הסתכמו בסך של 9,750 ₪ בצירוף מע"מ.
כפי שניתן לראות מפסקי הדין הנ"ל, וממאות פסקי דין אחרים שאני מכיר, הסכומים הנפסקים על ידי בתי המשפט בראש הנזק של עגמת הנפש, גבוהים הרבה יותר, משמעותית, מהסכום שנפסק ע"י ביהמ"ש הנכבד במקרה זה, מה עוד, שסכומי הפיצוי שנפסקו בגין ראשי הנזק בפסק הדין עצמו, היו גבוהים פי כמה וכמה מהסכומים שנפסקו בפסקי הדין שהובאו לעיל.
באשר להוצאות המשפט, החליט ביהמ"ש הנכבד כדלקמן: "אני מחייב את נתבעים 1 ו-2, יחד ולחוד, לפצות את התובעים, יחד ולחוד, בפיצוי בסך 126 אלף ש"ח בגין איחור במסירה. הנתבעים כולם – 1, 2 ו-3 – יישאו, יחד ולחוד, בפיצויָם של התובעים, יחד ולחוד, בגין ליקויי-הבנייה שעוד נותרו (25,166 ש"ח) ובגין עוגמת-הנפש שנגרמה בגינם (3,000 ש"ח). לפי האמור לעיל, לא מצאתי לפסוק לזְכות-התובעים הוצאות של משפט".
בכל הכבוד, סבורני, כי במקרה זה, החמיר ביהמ"ש הנכבד, יתר על המידה בשוללו לחלוטין את ההוצאות מהתובעים.
אין מדובר כאן בתביעת סרק. התוצאה רחוקה מלהיות כך. בל נשכח, כי ביהמ"ש פסק לתובעים סכום מצטבר של 154,166 ₪, סכום שאינו זניח כלל וכלל. מרבית פסקי הדין הניתנים בתביעות ליקוי בניה אינם מסתכמים בסכום כה גבוה כפי שנפסק במקרה זה, ובמקרים רבים בסכומים הנמוכים בצורה משמעותית מסכומים שנפסקו במקרה זה. לגבי ליקויי הבניה עצמם, פסק ביהמ"ש לתובעים כמעט את מלוא הסכום שנתבע על ידם כפי שקבע המומחה מטעם ביהמ"ש, בסך של 25,166 ₪, לעומת הסכום שנתבע בראש נזק זה ע"י התובעים של כ-29,000 ₪.
בל נשכח, כי התובעים במקרה זה, כמו מרביתם של התובעים בתביעות ליקוי בנייה, נאלצים להגיע לבתי המשפט בעל כרחם ומחוסר ברירה ולא משום שהם העדיפו לתבוע את הקבלן ולהוציא מכיסם אלפי שקלים רבים. הסיבה והגורם להגשת התביעה על ידם הנם סירובו של היזם/הקבלן לתקן את הליקויים בדירתם ו/או לפצות אותם בגין ראשי הנזק האחרים שהם תבעו. עובדה היא כי בסופו של דבר זיכה ביהמ"ש את התובעים במקרה זה בסכום נכבד של 154,166 ₪
בפסק דינו הסביר ביהמ"ש הנכבד את הסיבה לפסיקה בקובעו:" אבקש, היום הזה, להוסיף טעם-על-טעם ולהדגיש את מה, שספק בעיני אם מגישיהן של תובענות מופרזות מסוג זה נתנו לו את דעתם, ואם נתנו – אם העלה או הוריד בעינם. כוונתי היא לכך שמנהג אשר פשׂה להעמיד קבלנים, מבלי לגרוע מאחריותם המוצדקת לליקויים בבנוי, בסיכון לחיוב מופרז בפיצויים יוליך, כמו מאליו, לתוצאה יחידה: ייקורן של הדירות הנרכשות. אולי אין זה מענינו של כל אחד ואחד מן התובעים בתביעות הללו אך זהו, ודאי, ענין למדיניות משפטית ראויה להביאו בחשבון. קבלן, היודע אל נכון כי עם מסירתה של דירה הוא ימצא את עצמו מתמודד עם תביעה יקרה באורח ממשי מן הנדרש, יגלם מראש – וכל בר-דעת יבין זאת – את עלותה של תובענה כזו במחירי-הדירות שהוא מוכר. דבר זה לא יפגע במגישיה של התביעה המופרזת – הלא הם עותרים לפצותם מעל ומעבר לנדרש. הוא יפגע בכל אותם אלה, המצרפים פרוטה לפרוטה והלוואה להלוואה, לשם רכישתה של דירה יחידה למגוריהם. אלה, ולא הקבלן הנתבע, יידרשו לשאת על גבם את משקלן הכבד של תביעות מופרזות. לאו הרתעה, לאו היפרעות, לאו גמול "עונשי" – משאלת-לבם של רבים – מצויים בכך לקבלן המתרשל. נחלתם של רוכשים עתידיים של דירות יהיו אלה".
בכל הכבוד, את חיצי הביקורת, יש להפנות לעבר היזמים/הקבלנים ולא לעבר רוכשי הדירות התובעים. הם אינם מגישים תביעות ומשקיעים אלפי שקלים בשל תענוג אישי שלהם. הם עושים זאת בלית ברירה. לו היו היזמים/הקבלנים נעתרים לדרישות הצודקות של רוכשי הדירות, מרבית התביעות לא היו מגיעות כלל לפתחם של בתי המשפט. ביכולתם של הקבלנים למנוע את הגשת התביעות נגדם. ישנן חברות קבלניות שעושות זאת די בהצלחה. קבלן שיתייחס לפניות הדיירים, יתקן את ליקויי הבנייה בדירותיהם, יפצה אותם בגין האיחור במסירה ובגין הוצאותיהם שנאלצו להוציא מכיסם, לא "ימצא את עצמו מתמודד עם תביעה יקרה". ביכולתו ובאפשרותו להימנע מהגשת תביעות נגדו. יודגש, כי לא מצאתי בפסק הדין אינדיקציה כלשהי לכך, כי הנתבעים הסכימו לשלם לתובעים פיצוי כלשהו בגין האחור במסירה לפני הגשת התביעה. רק בכתב הגנתם הם טענו כי לכל היותר מגיע לתובעים פיצוי בגין איחור במסירה רק למשך 5 חודשים.
באשר לליקויי הבנייה, התובעים תיקנו חלק ניכר מהליקויים על חשבונם. היות שבפסק הדין לא נקבעו מסמרות בנקודה זו, סביר להניח שאין זו דרכו של רוכש דירה סביר לתקן ליקויים על חשבונו לפני שהוא דורש מהקבלן לעשות זאת ונתקל בסירוב מצדו.
יתרה מכך- ביהמ"ש קובע בפסק דינו: "אם עלה משהו בעל-ערך משמיעתן של ראיות בתיק זה הוא כי הנתבעים לא עמדו בנטל לתקן את הליקויים שנתגלעו".
"לשווא תרתי בסיכומיהם של נתבעים 1 ו-2 אחר התייחסות כלשהי לתביעה לפיצוי בגין ליקויי-בנייה. לא מצאתיה" "אינני סבור כי עלה בידיה של הנתבעת, כדרך שבה מוכיחים דבר בבית-המשפט, להראות כי היא תיקנה כדבעי את הליקוי בתריסים".
מכאן, מתבקשת המסקנה כי התובעים הגישו את תביעתם לביהמ"ש מחוסר ברירה ומכורח המציאות, מבלי שהייתה להם אופציה אחרת. לפני הגשת התביעה הנתבעים לא היו מוכנים לפצותם בסכום כלשהו, לא בגין האיחור במסירה ולא בגין תיקון הליקויים, ומכאן נשאלת השאלה:איזו הצדקה יש לסנקציה של שלילת הוצאות משפט בנסיבות תיק זה???
בכל הכבוד, תביעות ליקויי בנייה מוגשות בבתי המשפט בכל הארץ מזה עשרות רבות של שנים והם לא התחילו אתמול. בכל הכבוד, אין מקום לחשש שהביע ביהמ"ש הנכבד בפסק דינו כי הדבר יוליך לייקורן של הדירות החדשות.
סביר להניח כי היזמים/קבלנים מתמחרים על עלות הדירות כבר עשרות שנים תוך לקיחה בחשבון של עלויות טיפול בתביעות עתידיות של ליקויי בנייה שתוגשנה נגדם.
מחירי הדירות הגבוהים והמאמירים במדינת ישראל אינם תוצאה של תביעות בגין ליקויי הבניה שמוגשות נגד הקבלנים/יזמים. אין גם מדובר בכמות עצומה של תביעות. הסיבות למחירים הגבוהים של הדירות רבות ומגוונות. מחירי הדיור הנם הנושא ה"חם" ביותר כיום ונושא השיח הציבורי הנפוץ ביותר.
חלקם תולים את קולר ה"אשמה" במחירי הקרקעות הגבוהים, חלקם במסים הגבוהים המוטלים על הבניה, חלקם במתח הרווחים של הקבלנים, חלקם בעלויות שכר גבוהות של הפועלים ומחסור בפועלים מקצועיים, אולם לא שמעתי עד כה טענה מגורם כלשהו כי מחירי הדירות במדינה גבוהים בגלל תביעות של ליקויי בנייה.
ראוי להביא מדבריו של כבוד השופט דלוגין בפרשת ברי איצקין ואח' נ' רמי שבירו הנדסה בניה והשקעות בע"מ "עם זאת, ועל רקע המקרים, הלא מעטים, מתוך אלה שכן מגיעים לפתחו של בית המשפט, ואשר בהם עולה התנהלות בלתי ראויה בטיפול בליקויי בנייה בכלל ובליקויי רטיבות ואיטום בפרט, נראה כי הגיעה השעה שאותם קבלנים ויזמים, שאינם פועלים כראוי, יפנימו, כי מבחינת התחייבויות המוכר, פרויקט בנייה מורכב משני שלבים. השלב הראשון, שבו מחויב המוכר לבנות את הדירה כדבעי ולמסור אותה בזמן והשלב השני, הלא פחות חשוב, בו נדרש המוכר לתקן ליקויי בנייה בשקידה ראויה וסבירה ולא על דרך של דחיית הדייר ב"לך ושוב" ותוך ביצוע תיקונים קוסמטיים. עסקת מכר דירה אינה עסקת "שגר ושכח", שבה הקבלן מסיים התחייבויותיו עם מסירת הדירה".
אלו הן הסיבות והגורמים האמיתיים המניעים את רוכשי הדירות (המעטים ביחס לכלל רוכשי הדירות בישראל) להגיש תביעות לבתי המשפט, ואין לבוא אליהם בטענות, ולהעניש אותם על נחישותם להשגת פיצוי הוגן לנזקיהם.
מניסיוני העשיר בטיפול בתביעות ליקויי הבנייה המשתרע על פני כארבעה עשורים (הן כמייצג קבלנים והן כמייצג רוכשי דירות/בונים/משפצים וכו'), נוכחתי לדעת, כי ככלל, היזמים/קבלנים מעדיפים להתמודד בבתי המשפט עם אחוז קטן של רוכשי הדירות שבסופו של דבר מגישים תביעות לבתי המשפט, במקום לתקן את ליקויי הבנייה בכל הדירות ולפצות את כל רוכשי הדירות בגין איחור במסירה ועוד. זה הרבה יותר זול ומשתלם לקבלנים, מבחינה כלכלית, להתנהל בצורה כזו.
שיקול נוסף הקיים אצל הקבלנים/היזמים, הוא החשש שאם הם יתקנו את כל הליקויים לרוכש דירה מסוים בבנין, מיד יבואו כל יתר רוכשי הדירות בבנין וידרשו לקבל גם כן את כל התיקונים בדירותיהם. התנהלות זו תעלה לקבלנים הרבה כסף ואף קבלן/יזם לא שש לשלם כספים מכיסו, אלא רק כאשר מחייבים אותו לעשות כן.
כפי שנוכחנו לראות, החלק המכריע של ההוצאות שנדרשים התובעים בתביעות ליקויי בניה לשלם הנו קבוע, ולא תלוי כלל בסכום התביעה שהם מגישים (למעט הפרשי אגרה זניחים). סכום ההוצאות שמשלם תובע מכיסו לצורך ניהול תביעת ליקויי בנייה לא היה קטן לו הוא היה מגיש את תביעתו גם על מחצית מהסכום שנתבע.
אי לכך, כאשר רוכש דירה נאלץ להוציא אלפי שקלים רבים מכיסו על מנת לקבל את מה שמגיע לו, והוא עושה זאת בעל כורחו, בשל חוסר התייחסות של היזם/הקבלן כלפיו, מצב שמאלץ אותו לפנות לעזרת ביהמ"ש, אין זה צודק ואין זה ראוי לשלול ממנו את ההוצאות שהוא נאלץ להוציא מכיסו בעל כורחו, על מנת לנהל את ההליך הצודק שלו בבית המשפט כנגד הקבלן/היזם.

בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו
כנגד פסק הדין הנ"ל, עומדת שורה ארוכה של פסקי דין המציגים גישה שונה מכפי שהובעה ע"י ביהמ"ש בפסק הדין נשוא מאמרינו זה.

בפרשת תנובה מרכז שיתופי לשיווק בע'מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא נפסק:- "כעניין שבעקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא"
בפרשת בסאלי נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ נפסק:"החזר תשלום שכ"ט למהנדס מרזוק יעקב – התובע הזמין חוות דעת זו לצורך הגשת התביעה בעלות 2,320 ₪, ואף נעזר במומחה זה לצורך הכנת שאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט בעלות 590 ₪. פעולות אלו הן הוצאות סבירות לצורך ניהול המשפט. על אף שהסכום שנקבע בסופו של דבר על ידי המומחה מטעם בית המשפט היה נמוך באופן משמעותי מהסכום שנקבע בחוות דעת המומחה מטעם התובע, שכר טרחת המומחה מטעם התובע הינו הוצאה סבירה ועל כן איני מוצאת להפחיתו.
לפיכך אני מוצאת לחייב את הנתבעת לשלם לתובע את מלוא שכר טרחתו של המומחה מרזוק יעקב וכן את התשלום עבור הכנת שאלות ההבהרה. החזר תשלום ששולם למומחה מטעם בית המשפט – חלקו של התובע בתשלום שכרו של המומחה מטעם בית המשפט ישולם על ידי הנתבעת"

בפרשת סניק יוסף ונדז'דה ואח' נ' פרץ בוני הנגב(1993) בע"מ נפסק "משקבע המומחה מטעם בית המשפט, כי נותרו ליקויים בדירה והנתבעת אחראית לקיומם לרבות ליקויי הרטיבות – היתה מוצדקת פניית התובעים למומחים מטעמם וראוי להחזיר להם הוצאותיהם בגינם וכן הסכומים ששילמו למומחה שמונה מטעם בית המשפט. הנני מחייב איפוא את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 10,780 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל הוצאה ועד למועד ההחזר בפועל".

בפרשת סניורה צביגורקר כנרת נגד לנדקו ישראל ייזום וניהול בע"מ נפסק: אינני מקבל את טענת הנתבעת כאילו אין התובעת זכאית להוצאות המומחים או להוצאות בכלל בשל כך שקביעות מומחי בית המשפט היו נמוכות בהרבה מקביעות מומחי התובעת.
אין מדובר במקרה בו סכום חוו"ד מומחה בית המשפט מהווה אחוזים בודדים מחוו"ד התובע, או אז יש מקום לשקול בכובד ראש, נוכח מופרכות חוות הדעת אי חיוב הנתבע בהוצאות ואולי אף חיוב התובע בהוצאות משפט.ככלל, נשאה התובעת בהוצאות גבוהות על מנת לנהל הליכים אלה, לרבות תשלום שכר לשני מומחים מטעמה, והשתתפות בשכר שני מומחים שמונו על ידי בית המשפט. לתובעת מגיע החזר מלוא ההוצאות בהן נשאה".

בפרשת לב אריק ואורית ואח' נ' גרופית הנדסה אזרחית ועבודות ציבוריות בע"מ נפסק לאחרונה:"הוצאות משפט: התובעים הגישו תביעתם על סך של 110,000 ₪, אליה צורפה חוות דעת מהנדס, המתארת ליקויים בסך של 86,130 ₪ (סכום זה כולל פיקוח הנדסי ומע"מ). כפי שנקבע לעיל, עלות תיקון הליקויים בדירה מגיעה כדי סך של 34,324 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), קרי - 40% לערך מעלות הליקויים שנטענה על ידי התובעים ולסכום זה מתווסף פיצוי בגין עגמת נפש (בנוסף, יש לקחת בחשבון כי בסופו של דבר, הנתבעת נאלצה לתקן את איטום המרפסת בקומה א', בעלות שהוערכה על ידי מומחה בית המשפט בסך של 6,400 ₪, לא כולל עלות פיקוח ומע"מ). בנסיבות העניין, נוכח הליקויים המהותיים שנמצאו בדירה, אינני מוצא מקום למנוע מהתובעים מלקבל את מלוא הוצאותיהם בגין הגשת התביעה וניהולה. הנתבעת תשא, אפוא, בתשלום הוצאותיהם של התובעים בגין אגרת התביעה, חוות דעת המומחה מטעמם וחלקם בעלות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לרבות חוות דעתו המשלימה ושכ"ט המומחה בגין חקירתו בבית המשפט. בנוסף, יקבע שכר טרחת עוה"ד המגיע לתובעים, באופן יחסי לסכום הפיצוי הכספי שנקבע להם.

בפרשת דביר אור וליי ואח' נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ נפסק לפני ימים אחדים: בסיכומים מטעמם, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בסכומים הבאים: 1,521 ₪ - החזר תשלום שכ"ט מומחה התובעים. 2,950 ₪ - החזר תשלום שכ"ט מומחה ביהמ"ש. 5,257 ₪ - בגין אגרות בית משפט. שכר טרחת עורך דין. סך הכל, מעמידים התובעים את כלל הוצאותיהם על סך 9,728 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד.
הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330 (1992)). עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)). יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה.
לאור הסכומים שנקבעו לעיל, נראה כי התביעה מוצדקת באופן חלקי. כמו כן, יש ליתן את הדעת לפער הגדול בין סכום התביעה (210,068 ₪) לבין סכום הפיצוי שנפסק לתובעים בסופו של יום (79,213 ₪).
בנסיבות העניין הריני מעמידה את סכום ההוצאות על סך של 5,000 ₪ ואת שכר טרחת עו"ד על סך 11,700 ₪.
כל הדוגמאות שהבאתי לעיל - והן רק טיפה בים הפסיקה - מוכיחות, כי במקרה הנ"ל החמיר ביהמ"ש הנכבד יתר על המידה עם התובעים בפסיקת פיצוי נמוך בגין עגמת נפש, ובשלילה מלאה של תשלום הוצאות המשפט מהם.

הותר לפרסום ביום 28.8.2016
*כותב המאמר הנו עו"ד, נוטריון ומגשר המתמחה בתביעות של ליקויי בניה כשלים בבניה וירידת ערך למעלה מ-35 שנים.
רחוב סמטת הבאר 3 רמת-גן מיקוד 52465
טלפונים: 6728559-03, 6720503-03
פקס' 6739193-03 טל' נייד: 5781323-050
דוא"ל ZVIS7@BEZEQINT.NET, אתר: WWW.ZVISTEIN-LAWOFFICE.CO.IL
עו"ד צבי שטיין | ליקויי בנייה | הבאר 3 רמת גן 52456 | 03-6728559 , 03-6720503 | פקס 03-6739193
פרסום ושיווק באינטרנט - interclick
ADMIN
3D Graphics