107. נדחתה תביעת חברת יניב פעלים בע"מ נגד מ.ל.ד. הכל לתעשיה שיווק והפצה (1993) בע"מ. ​

בית משפט השלום ברמלה דחה את תביעתה של חברת יניב פעלים בע"מ כנגד מ.ל.ד. הכל לתעשיה שיווק והפצה (1993) בע"מ אשר הייתה מיוצגת על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן.

להלן, קטעים נבחרים מפסק הדין: 

המוזמן על ידי הנתבעת הם לוחות שנה. לעניין זה ברור כי לוחות השנה הם בעלי ערך לאותה שנה.  מהעובדות המוסכמות עולה שמועד האספקה שנקבע הוא 28.8.07, לפני ראש השנה.

לטענת הנתבעת לוחות השנה שהוזמנו היו מיועדים לקהל לקוחותיה כשי פרסומי עבור ראש השנה. לטענת מנהלה לוחות השנה האמורים אמורים היו להינתן ללקוחותיה על מנת שיתלו אותם במשרדיהם, פרטי הנתבעת אמורים היו להיות על לוחות השנה, ואז לקוחותיהם יזמינו מהנתבעת סחורה, מאחר שפרטיה היו לנגד עיניהם כל הזמן (עמ' 17 שו' 7-13).

לטענת הנתבעת אמורה היתה לחלק את לוחות השנה לפני מועד ראש השנה, בטרם מתחריה יעניקו ללקוחותיה לוחות שנה, ולכן היתה חשיבות מירבית למועד האספקה.

לטענת מנהל הנתבעת הדבר נאמר ברחל בתך הקטנה לסוכן התובעת עמו נערכה ההזמנה, כן העיד שחשיבות מועד האספקה הודגשה באוזני הסוכן (עמ' 20 שו' 11-14).

לטענת מנהל הנתבעת הסוכן הבטיח לו כי לוחות השנה יסופקו לפני התאריך הנקוב בהזמנה (פרוטוקול עמ' 20 שו' 14), כפי שקרה בשנים הקודמות.

עדות זו של מנהל הנתבעת לא נסתרה.

מטעם התובעת לא הובא לדיון הסוכן עמו נערך ההסכם שהיה נוכח במועד ההזמנה (על פי ההסכם שמו מור ארין, מספר סוכן 154).

הימנעות זו של התובעת מלזמן לדיון את הסוכן ו/או להגיש תצהיר מטעמו, משמשת לחובתה.

הכלל הוא שאי העדת עד מהותי ורלוונטי "אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לתרום לערעור גרסתו של הצד שהיה אמור להזמינו ולא עשה כן....ובמצב הדברים הקיים אי העדתו ... אינה "סתם" פועלת לרעתם של המערערים אלא מבטאת כשלון מצידם להשמטת הבסיס מתחת לגירסת המשיב " (ע"א 293/90 גרינהולץ נ. מרמלשטיין [פורסם בנבו]). צד הנמנע מלהציג ראיה מעורר את החשש כי אין הוא מביא את הראיה הזו כדי שלא תשמש נגדו, (השופט י. קדמי, דיני ראיות, (חלק שלישי), תשנ"ט, עמ' 1391).

נראה כי אי הבאת המסמכים האמורים מוסיפה למשקל הראיות של הצד שכנגד (ע"א 620/74 ; ע"א 465/88 וכיו"ב).

לנוכח האמור, למעשה, הפרה התובעת את התחייבותה כלפי הנתבעת לספק את לוחות השנה לפני ראש השנה.

כעת נשאלת השאלה האם מדובר בהפרה יסודית המצדיקה ביטול חד צדדי של ההסכם על ידי הנתבעת, ככל שיוכח כי אכן היה כזה.

כאמור לטענת הנתבעת מדובר בהפרה יסודית, לטענת התובעת אין מדובר בהפרה יסודית והא ראיה הוא ההסכם המתייחס מפורשות לאיחור אפשרי באספקה, קרי מדובר באפשרות שהצדדים לקחוה בחשבון בעת כריתת ההסכם (עמ' 9 שו' 31; עמ' 10 שו' 1-2).  

מנהל התובעת גם טען שיש בעובדה שמנהל הנתבעת התקשר לתובעת עוד לפני מועד האספקה כדי ללמד שמנהל הנתבעת ידע שיתכן איחור באספקה. 9. סעיף 6 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א- 1970 (להלן : "חוק החוזים תרופות") מגדיר הפרה יסודית: "הפרה שניתן להניח לגביה שאדם סביר לא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, או הפרה שהוסכם עליה בחוזה שתיחשב ליסודית...".

על פי סעיף 7 א' לחוק החוזים תרופות, הנפגע זכאי לבטל את החוזה רק אם הפרת החוזה הייתה יסודית ואילו על פי סעיף 7 ב' לחוק החוזים תרופות, כאשר ההפרה אינה יסודית, זכאי הנפגע מההפרה לבטל את החוזה לאחר שנתן למפר ארכה לקיומו והחוזה לא קוים תוך זמן סביר לאחר מתן הארכה.

אני סבורה כי אין צורך להכריע אם מדובר בהפרה יסודית אם לאו ואין צורך להידרש לשאלה האם מנהל הנתבעת בעת חתימתו על ההסכם הסכים לתנאיו או כפי שהעיד לא קרא את ההסכם ונאמר לו בעל פה על ידי הסוכן כי לא יהיה איחור, על אף שלטעמי מדובר בהפרה יסודית.

לעניין זה די לי להפנות לעדותו של מנהל התובעת שאף הוא סבר כי ניתן היה לבטל את ההסכם מקום בו היה איחור באספקה: "כפי שציינתי בתצהיר, היו לנו תקלות באותה תקופה, דיווחנו על זה לנתבעת, והנתבעת הייתה מודעת לכך שלא תקבל בזמן. היתה לה זכות לבטל היא לא ביטלה את ההסכם. הייתה לה זכות לבטל כל עוד לא התחלנו לייצר וכבר זה בלתי מכיר לצד ג'" (עמ' 9 ש' 1-3).

יצויין, כי גם לו לא היתה ההפרה הפרה יסודית, מנהל הנתבעת העיד, שוב ושוב, כי התקשר למשרדי התובעת מידי יום ביומו.  מנהל הנתבעת גם העיד כי ביקש פעם אחר פעם לדבר עם מנהל התובעת, אך הוא שוחח רק עם הפקידה במשרד התובעת. (עמ' 18 שו' 1-4; עמ' 21 שו' 15-18).

גם הפקידה מטעם התובעת לא זומנה לעדות, ומשכך קיימת לי רק עדות מנהל הנתבעת לעניין זה, עדות שלא נסתרה. לעניין הימנעות בעל דין מהבאת ראיה, ראה לעיל, והדברים שנאמרו שם יפים גם כאן.

לתובעת ניתנו התראות ואורכות והחוזה לא קויים.

אשר לעובדה כי מנהל הנתבעת התקשר לתובעת עוד לפני מועד האספקה יש להפנות לעדותו כי הסוכן התחייב לפניו שמועד האספקה יהיה עוד לפני המועד הכתוב בהסכם.

עתה נשאלת השאלה האם הנתבעת הודיעה לתובעת על ביטול ההסכם.

מנהל הנתבעת טען בכתב ההגנה וחזר על כך בעדותו לפני, כי שוחח ביום 10.9.07 עם הפקידה אצל התובעת וכי הודיע לה על ביטול ההסכם (עמ' 22 שו' 13; עמ' 23 שו 1-2; עמ' 28 שו' 31 ועוד). מאוחר יותר באותו היום שוחח עם מנהל התובעת, שחזר אליו בעקבות השיחה עם הפקידה במשרד התובעת, והודיע אף לו על ביטול ההסכם (עמ' 23 שו' 3-18; עמ' 28 שו' 31).

מנהל התובעת העיד בצורה נחרצת כי לא היו דברים מעולם, וכי מעולם לא בוטל ההסכם, לא ביום 10.9.07 ולא לאחר מכן, עד שהוחזרו אליו לוחות השנה כשהנתבעת סירבה לקבלם (עמ' 9 שו' 1-3; עמ' 10 שו' 10-17; עמ' 6 שו' 4-10).

מנהל הנתבעת הודה כי לא שלח הודעה כתובה לתובעת על ביטול ההסכם (עמ' 22 שו' 11-16), אך על פי סעיף 8 לחוק החוזים תרופות הודעת ביטול יכולה להינתן בעל פה.

לאחר שבחנתי את שתי הגרסאות והעדויות של שני מנהלי בעלות הדין, העדפתי ונתתי אמון בעדותו של מנהל הנתבעת על פני עדותו של מנהל התובעת.

ראשית, כאמור, פקידת התובעת לא הגיעה ליתן עדות, והימנעות התובעת מהבאתה לעדות מחזקת את גרסת מנהל הנתבעת.

שנית, מנהל הנתבעת העיד כי משום שהאספקה התעכבה הרבה מעבר ל- 28.8.07 וכמעט שהגיע ראש השנה (12.9.07) הוא התקשר מדי יום, וגם ביום 10.9.07 לתובעת.

עדות זו מהימנה בעיני משקבעתי כי מועד האספקה היה מוסכם וקריטי עבור הנתבעת.

יחסה של התובעת כלפי הנתבעת שהתקשרה עמה בהסכם, עולות לטעמי כדי חוסר תום לב בקיום חוזה. התובעת התעלמה מההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ועל אף כל פניותיו הרבות של מנהל הנתבעת (כאמור, לא הוצגה לי כל ראיה נגדית לעדות זו), כאשר התובעת ידעה שלוחות השנה לא יסופקו במועד שלו התחייבה וחרף כך לא טרחה להודיע לנתבעת על האיחור הרב באספקת לוחות השנה.

מנהל הנתבעת העיד כי הוא זוכר את יום הביטול מאחר שלאחר שדיבר עם פקידה אצל התובעת, התעצבן על שלוחות השנה מתעכבים ועל הנזק שייגרם לו מכך, לקוח מזדמן שלו פנה אליו ואמר לו שאם הוא רוצה תוך יומיים הוא יביא לו לוחות שנה עם הלוגו שלו (ראה פרוטוקול עמ' 21 ש' 19-21; עמ' 24 ש' 4-5).

יתרה מכך, במכתב מיום 28.4.08 מטעם התובעת נספח ה'1 לכתב התביעה לא מוכחשת טענת הביטול.

אני מפנה לעניין זה לסעיף 2 למכתב: "2. אפנה אותך במיוחד לסעיפים כדלקמן: * סעיף 2 - בעניין אפשרויות ביטול ההזמנה לאור אופי המוצר (מודפס עם פרסום עצמי שלך, ואינו בר העברה/מכירה לאחרים, זה אינו "מוצר מדף"). סעיף 8 - לעניין סירוב הלקוח לקבל הסחורה לאחר הכנתה...וסעיף 9 - המסכם את הפיצוי המוסכם במקרה ויהיה איחור באספקה (לאחר הסטייה האפשרית של 15 ימי עסקים ראשונים.... במידה וסוכם על מועד אספקה בהסכם ההזמנה!!, והיה איחור)"

במסמך זה הטעימה התובעת מדוע הנתבעת לא רשאית לבטל את ההסכם לדעתה.

כשנחקר מנהל התובעת בעניין זה טען שהמכתב נשלח בעקבות שיחה טלפונית שנערכה בין הצדדים, וכי אין הוא זוכר מה היה תוכן השיחה "יכול להיות שהוא אמר לי באותה שיחה שהוא לא הסכים לקבל את הלוחות ומבחינתו זה ביטול, אז אני עונה לו על זה." (ראה פרוטוקול עמ' 11 ש' 12-14).

אני סבורה כי התייחסות זו היתה בעקבות הביטול שנעשה על ידי מנהל הנתבעת במועד האמור ולא בשל שיחה כזו או אחרת שנעשתה למעלה משנה לאחר האיחור באספקת לוחות השנה, ייתכן כי הדבר נאמר גם בשיחה הטלפונית, אך לא רק.  במכתב אין התיחסות רק לסעיף 8 להסכם שבו כביכול היה די אלא התייחסות ספציפית לביטול ההסכם.

אשר על כן, מכל האמור לעיל, אני קובעת כי ההסכם בוטל כדין על ידי הנתבעת ביום 10.9.07.

אשר למועד האספקה, בין אם מדובר ב- 16.10.07 ובין אם מדובר ב- 21.10.07 מדובר באיחור משמעותי ביותר לאחר כל חגי תשרי ולא רק לאחר ראש השנה. לא מצאתי להרחיב בעניין זה גם בשאלה של מספר ימי האיחור והאם יש לחשב את מספר ימי האיחור לפי שישה ימי עבודה או לפי חמישה ימי עבודה ולא כולל חגים או ערב חג לפי חישוב התובעת.

'הסנקציה' בגין האיחור באספקת לוחות השנה – לטענת התובעת גם אם היה איחור באספקה הנתבעת רשאית לקזז עבור האיחור באספקה רק את ה"פיצוי המוסכם" כקבוע בס' 9 לתנאי ההסכם.

אולם בעדותו של מנהל התובעת הוא הודה כי מנהל הנתבעת יכול היה לבטל את ההזמנה לנוכח האיחור באספקה (ראה דבריו של מנהל התובעת המובאים כאן בפסק הדין בסעיף 10, פרוטוקול עמ' 9 שו' 1-3).

לעניין זה רק אוסיף, כי סעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות הדן בפיצויים מוסכמים קובע: "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14 או לגרוע מכל תרופה אחרת בשל הפרת החוזה". (ההדגשה שלי – צ.ג.פ).

גם מבלי להידרש לטענת הנתבעת כי מדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד, הרי שסעיף 15 (א) לחוק החוזים תרופות, אינו מונע תביעת השבה, ביטול ההסכם, הסעיף אינו שולל פיצוי בגין נזק ממשי, ניכוי הפחתת השווי מהתמורה המוסכמת עד כדי ניכוי מלוא המחיר, כמו גם הזכות לפיצוי בגין נזקים כלליים וספציפיים הנובעים מהאיחור באספקת לוחות השנה.

אני מפנה לתא"מ 38763-09-11 [פורסם בנבו] – פסק דינה של כבוד השופטת בלכר (שם סופקה כמעט חצי מכמות הסחורה המוזמנת); ת"א (שלום חיפה) 6890-09 מקור הוד ייצור ושיווק 1998 בע"מ נ' יניב פעלים בע"מ [פורסם בנבו] מיום 18/1/11, שם התיר בית המשפט לתובעת לנכות את מלוא המחיר שנדרש בעד הלוחות שסופקו לאחר ראש השנה. ערעור שהגישה התובעת ע"א (חיפה) 45467-02-11 נדחה תוך קביעה, בין היתר, כי התובעת הפרה את ההסכם וכי "ציפייתם הסבירה של מזמיני מוצר מעין זה מטבעם, לוחות שנה המוזמנים על ידי חברות מסחריות, הינם בעלי אופי פרסומי וגם אם הם בעלי ערך במשך כל השנה הרי נהוג לחלקם לפני ראש השנה או בסמוך לאחר מכן"; תא"מ (חיפה) 20533-07 קלינטיקה נ' יניב פעלים בע"מ, [פורסם בנבו] שם נקבע כי התובעת ביטלה כדין את ההסכם נוכח האיחור באספקה, והיא זכאית להחזר התמורה ששילמה; ת"א (שלום ת"א) 10569-09-11 יניב פעלים בע"מ נ' חברת קו צינור אילת אשקלון בע"מ [פורסם בנבו] מיום 20/1/13, שם נדחתה התביעה תוך שנקבע כי הנתבעת הייתה זכאית לקזז סכומים ששילמה לספק אחר על מנת לקבל את הלוחות טרם החג; תא"מ 21748-06-11 יניב פעלים בע"מ נ' בר טל טק בע"מ [פורסם בנבו]; ת"א (שלום ראשל"צ) 18037-01-11 יניב פעלים בע"מ נ' תמורה סוכנות לביטוח (1987) בע"מ [פורסם בנבו] מיום 12/9/13, שם ניכה בית המשפט מהתמורה המוסכמת סך של 8,000 ₪, נזק למוניטין הנתבעת על דרך האומדנא אגב אובדן ערכם של לוחות השנה, ערעור על פסק הדין נדחה.

בכל המקרים האמורים, פסקי הדין עוסקים בהזמנות לקראת ראש השנה, כמו בענייננו.

נזקי התובעת

לנוכח כל האמור, לא מצאתי לבחון את ראשי הנזק הנתבעים.

סוף דבר

אני מורה על דחיית התובענה.

אני מחייבת את התובעת בהוצאות הנתבעת בסך של 1,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪.

ניתן היום,  ‏ו' אדר א תשע"ד, 06 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.  

​