129. חברות הבניה אזורים בנין (1965) בע"מ ושיכון ופיתוח לישראל בע"מ חויבו לפצות דיירי בית משותף בהרצליה בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף בסך של 1,550,000 ₪
חברות הבניה אזורים בנין (1965) בע"מ ושיכון ופיתוח לישראל בע"מ חויבו לפצות דיירי בית משותף בהרצליה אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת גן בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף ובעיקר כשלים בחיפוי החיצוני של הבניין בסך של 1,550,000 ₪.
עיקר הליקויים היו בחיפוי האבן של הבניין
להלן קטעים נבחרים מפסק הדין
ההליך המשפטי
בכתב התביעה עתרו התובעים לחיוב הנתבעת בפיצוי בסך של 700,000 ₪.
בעקבות הגשת התביעה ועם הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כלפי 3 צדדי ג' – כלפי חברת איטומית בע"מ בטענה שהיא האחראית לליקויים בעבודות האיטום בבניין; כלפי מוטיב בטענה שהיא האחראית לליקויים בעבודות החיפוי של האבן בבניין; וכלפי עיסא בטענה שהוא האחראי לליקויים באבני החיפוי עצמן.
מוטיב מצידה, הגישה הודעת צד ד' כלפי כלל חברה לביטוח בע"מ, בטענה לאחריותה מכוח הכיסוי הביטוחי שהעמידה למוטיב, וכלל חברה לביטוח בע"מ הגישה הודעת צד ה' כלפי הנתבעת וכלפי חברת עופר, קבלן הביצוע.
בהחלטה מיום 14.3.17 מונה מהנדס כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "המומחה"), בחוות דעת מיום 27.9.17, מציין המומחה ליקויי בנייה שונים שמצא בבניין, ובעיקר ליקויים בחיפוי האבן של הבניין.
בעקבות הגשת חוות דעת המומחה, הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן, ובמסגרתו העמידו את סכום התביעה על הסך של 1,279,866 ₪.
ביום 26.2.19 הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן שני, ובו הועמד סכום התביעה על הסך של 1,475,489 ₪. התביעה התבררה על בסיס כתב תביעה מתוקן זה.
כאמור, סכום התביעה הכולל בכתב התביעה המתוקן השני הועמד על 1,475,489 ₪.
לטענת הנתבעת, אין כל בסיס לתביעה ודינה להידחות.
דיון
לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה בשל התיישנות עילת התביעה. בית המשפט דן בטענה זו ודחה אותה.
הנתבעת טוענת גם להתיישנות המתבססת על סעיף 89 (2) בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. לפי הוראה זו, עלולה תובענה להתיישן "אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק". לטענת הנתבעת, ארע "הנזק" כבר במרץ 2006 ולכן התיישנה התביעה במרץ 2016.
טענה זו מעוררת שלל קשיים ונראה שלא בכדי לא זכתה להתייחסות מפורטת בטיעוני הנתבעת. ראשית, הוראה זו ראשית, הוראה זו בפקודת הנזיקין מתייחסת לתובענות המתבססות על עוולות, בעוד תובענה זו מתבססת על הפרת חוזה מכר; שנית, הנתבעת טוענת שאותו "נזק עליו מתבססת התביעה" ארע כבר במרץ 2006, אולם התובעים טוענים שגילו את הליקוי רק בתחילת 2009 והתובעת לא הציגה כל ראיה שתראה מועד מוקדם יותר בו ארע הנזק; ושלישית, הרי בכלל התברר שהנתבעת עצמה בצעה סדרה של תיקונים בסוף 2011 ולא הוצגה כל ראיה שתראה מה קשר יש בין הנזק שמצא המומחה בחוות הדעת לנזק שארע נוכח אותם תיקונים שבוצעו או שמא, כנטען, מקור הליקויים כבר בביצוע עבודות הבנייה. לא מצאתי לפיכך בסיס לטענה זו של הנתבעת.
התברר איפוא שכל אותם ליקויי בנייה עליהם הצביע המומחה נתגלו עוד בתקופת הבדק, וודאי שבתקופת האחריות של הנתבעת כלפי התובעים. ולפיכך, הטענה שלפיה אין הנתבעת אחראית לליקויים שכן התביעה הוגשה בחלוף תקופות הבדק והאחריות – נדחית.
לאחר שנמצא שהנתבעת אחראית כלפי התובעים בגין ליקויי הבנייה שמצא המומחה, ושאין יסוד לטענות המבקשות לפטור את הנתבעת מאחריות, יש לקבוע את היקף אחריות הנתבעת.
לטענת הנתבעת, במצב זה עומדת לה הזכות לבצע בעצמה את תיקון הליקויים שנתגלו.
התובעים מתנגדים לטענות אלו, ואף במהלך בירור התביעה דחו את הצעת הנתבעת לבצע את התיקונים בעצמה (עמ' 35 – 36 בפרוט' הדיון מיום 25.10.19). לטענת התובעים, במהלך השנים שמיום גילוי הליקויים ועד להגשת התביעה ניתנו לנתבעת הזדמנויות למכביר לביצוע התיקונים, אך היא בחרה שלא לנצלן. עוד מציינים התובעים כי התיקון שבוצע מטעם הנתבעת במהלך 2011 התברר כתיקון קוסמטי בלבד, וכאשר בקשו התובעים להתריע על כך לאחר מכן, לא הגיבה הנתבעת כלל לפניותיהם. במצב זה, טוענים התובעים שזכות התיקון שעמדה לנתבעת אבדה לה.
אכן, במהלך הדיון שהתקיים ביום 23.10.19 הודיעה הנתבעת על נכונותה לבצע תיקונים על יסוד חוות דעת המומחה ובפיקוחו, ברם הצעה זו נדחתה בידי התובעים ובשים לב להשתלשלות האירועים כאמור, לא ניתן לבוא עימם חשבון על כך.
לאחר שהנתבעת כשלה בניסיון לתקן את הליקויים טרם הגשת התביעה, לאחר שהנתבעת כפתה על התובעים פנייה לערכאות ועוד הוסיפה וכפתה עליהם בירור הטענות תקופה כה ממושכת לאחר הגשת התביעה, אבדה הנתבעת כל זכות שעמדה לה לתקן הליקויים בעצמה והטענה שיש לאפשר לה כעת, בפסק הדין, לתקן בעצמה את הליקויים – נדחית.
בנוסף, ונוכח האמור, גם לא מצאתי מקום להפחית מהיקף הפיצוי לתובעים את ההפרש שבין העלות המוערכת של תיקון הלקויים בידי בעל מקצוע בו יבחרו התובעים, לבין העלות שהייתה מושתת על הנתבעת לו בצעה את התיקונים בעצמה. אכן, ביצוע התיקונים בידי הנתבעת עצמה עשוי הה להפחית את העלויות בשיעור ניכר, אפשר אפילו כ- 35% כפי שטוענת הנתבעת, ברם משאבדה הזכות לנתבעת והיא חשופה לחיוב בפיצוי מלא, אין לה להלין אלא על עצמה ואין לקבל הטענה שיש להפחית מהפיצוי את ההפרש שבין עלות התיקון המוערכת לעלות התיקון לו בוצע בידי הנתבעת עצמה. גם טענה זו – נדחית.
לאחר שנקבעה אחריות הנתבעת ונדחתה הטענה שיש לאפשר לה לבצע התיקון בעצמה, יש לאמוד את הפיצוי שישולם לתובעים נוכח עלות התיקונים וההוצאות שהוציאו.
ולפיכך, אני מקבל את הערכת המומחה וקובע שאומדן עלות תיקון ליקויי הבנייה בבניין עומד על 1,332,045 ₪, נכון למועד עריכת האומדן – 13.2.19.
לטענת התובעים, לאומדן שערך המומחה יש להוסיף סך של 5,792 ₪.
בחוות דעת המומחה מיום 27.9.17, מציין המומחה ליקויים שמצא בגג הבניין – "עבודות שלא הסתיימו במערכת האיטום של הגג" (ריכוז הכשלים בעמ' 3 בחוות הדעת). המומחה אומד את עלות תיקון ליקויים אלו בסך של 4,500 ₪, כאשר סכום זה איננו כולל עלויות פיקוח ומע"מ (סעיפים 1 ו- 2 בכתב הכמויות המצורף לחוות הדעת).
ליקויים אלו נפרדים מהליקויים שבהם התמקדו טענות הצדדים, הליקויים בחיפוי הבניין וחוות הדעת המשלימות שנערכו לא עסקו כלל בליקויים אלו.
בסיכומים מטעמם (סעיף 56 (א) בסיכומי התובעים) עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בפיצוי גם בגין ליקויים אלו, כאשר לאומדן המומחה הם מבקשים להוסיף פיקוח, הוצאות בלתי צפויות ומע"מ.
בסכומי הנתבעת מאידך, אין כלל התייחסות לטענות אלו.
נוכח הערכת המומחה כאמור בחוות הדעת, ובהיעדר כל טעם או אף התנגדות לטענה זו מצד הנתבעת, אני מקבל את טענת התובעים ומוצא שיש לחייב את הנתבעת גם בעלות ביצוע התיקונים בגג הבניין בסך בו נקב המומחה ובצירוף העלויות כאמור בסיכומי התובעים.
התובעים עותרים לחיוב הנתבעת בהחזר ההוצאות שהוציאו לבירור התביעה.
אין ספק שבירור התביעה חייב את התובעים להשקיע כספים ונוכח הממצאים בסופו של יום, קיומם של ליקויי בנייה באחריות הנתבעת, זכאים התובעים לשיפוי על ההוצאות שהוציאו בבירור התביעה, ובלבד שנמצא שאכן היו אלו הוצאות שנדרשו לבירור הטענות, שהיו אלו הוצאות סבירות ושהובאו עליהן ראיות. בחינה זו תיעשה על בסיס הראיות שהציגו התובעים, באשר הנתבעת לא הציגה ראיות או טענות מטעמה ביחס להוצאות אלו.
בבחינת טענות התובעים והראיות, הנה אשר נמצא ביחס להוצאות שהוציאו התובעים:
ולפיכך, אני מחייב את הנתבעת בהשבת הוצאות התובעים כדלהלן:
סך של 11,307.30 ₪ בגין התשלומים למומחה מטעם התובעים ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה.
סך של 11,407.50 ₪ בגין התשלומים למומחים שמינה בית המשפט.
סך של 37,092 ₪ בגין אגרות בית המשפט.
לטענת התובעים, יש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי על הנזק הלא ממוני שנגרם להם, בסך של 3,000 ₪ לכל משפחה ובסך הכל 66,000 ₪.
בשקלול כלל האמור, אני אומד את הנזק הלא ממוני שנגרם לבעלי הדירות בבניין בסך של 2,000 ₪ לכל דירה, ובסך הכל 44,000 ₪.
ולבסוף, עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום שכר טרחת עורך דין.
לפיכך, יפסק שכר הטרחה על בסיס , תש"ס-2000.
נוכח כל זאת, אני מחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 75,000 ₪.
ולסיכום:
ביחסי התובעים מול הנתבעת, תחויב הנתבעת בכל הסכומים כדלהלן:
אני מקבל את התביעה אשר הגישו התובעים ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,332,045 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.2.19, בגין עלות תיקון הליקויים באבני החיפוי של הבניין.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 5,792 ₪ בגין ליקויי בנייה נוספים בבניין.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 22,715 ₪ בגין ההוצאות שהוציאו התובעים לבירור התביעה בתשלומים למומחים.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 37,092 ₪ בגין אגרת בית המשפט.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 44,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
ולבסוף, עותרים התובעים לחיוב הנתבעת בתשלום שכר טרחת עורך דין.
לפיכך, יפסק שכר הטרחה על בסיס כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000.
נוכח כל זאת, אני מחייב את הנתבעת לשאת בשכר טרחת פרקליטי התובעים בסך של 75,000 ₪.
ולסיכום:
ביחסי הנתבעת מול מוטיב, תחויב מוטיב בכל הסכומים כדלהלן:
אני מקבל את התביעה אשר הגישו התובעים ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 1,332,045 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.2.19, בגין עלות תיקון הליקויים באבני החיפוי של הבניין.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 5,792 ₪ בגין ליקויי בנייה נוספים בבניין.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 22,715 ₪ בגין ההוצאות שהוציאו התובעים לבירור התביעה בתשלומים למומחים.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 37,092 ₪ בגין אגרת בית המשפט.
אני מחייב את הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 44,000 ₪ בגין נזק לא ממוני.
אני מחייב את הנתבעת לשאת בשכר טרחת פרקליטי התובעים בסך של 75,000 ₪.
ביחסי הנתבעת מול מוטיב, תחויב מוטיב בכל הסכומים כדלהלן:
אני מקבל בחלקה את ההודעה לצד ג' אשר הגישה הנתבעת נגד מוטיב, ומחייב את מוטיב לשלם לנתבעת סך של 66,602 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.2.19, חלקה של מוטיב בעלות תיקון הליקויים.
בנוסף, אני מחייב את מוטיב לשאת בעלויות הנתבעת בגין בירור ההודעה לצד ג' בסך של 20,000 ₪.
ניתן היום, כ"ג כסלו תשפ"א, 09 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.