136. חברות הבניה נוה-גד בנין ופתוח בע"מ ו-אוסיף מרום נוה בע"מ חויבו לפצות רוכשי דירה אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בסכום של 407,000 ₪ בגין ליקויי בניה שנגרמו לדירתם ובגין ראשי נזק נוספים שנתבעו בתביעה.​

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

התובעים הגישו ביום 3.8.17 כתב תביעה בו טענו שהנתבעות 1 ו – 2 (להלן: "הנתבעות"), מהן רכשו דירות, חבות בתשלום פיצוי בגין ליקויי בנייה בסכום בסך של 381,570 ₪.

הנתבעות הגישו ביום 26.11.17, לאחר שביקשו וקיבלו ארכות, כתב הגנה בו טענו כי רובם המכריע של הליקויים הנטענים נובע מעבודות פרטיות ולא מקצועיות בהיקף נרחב על ידי התובעים.

התובעים הגישו ביום 26.12.17 כתב תשובה בו הכחישו הטענה לקשר בין העבודות הפרטיות ובין הליקויים.

טענות התובעים בכתב התביעה

התובעים טענו בכתב התביעה כי ביום 28.2.2008 התקשרו עם הנתבעות בשני חוזים נפרדים לרכישת דירות מס' 69, 70 אשר אוחדו ביחד לדירה בת 8 חדרים בקומה 18 בשטח נטו של 230 מ"ר כולל, במיזם המגדלים "מרום-נווה" ברמת גן , הכוללות מחסן ו- 2 חניות לכל דירה סה"כ 2 מחסנים ו-  4 חניות. להסכמי המכר של כל דירה בנפרד צורפו מפרטים טכניים עליהם חתמו הצדדים באותו מעמד, המהווים חלק בלתי נפרד מן ההסכמים.

התובעים טענו שבדירה התגלו ליקויים ופגמים מרובים עוד לפני כניסתם לדירה, שקשורים לאופן הריצוף וההגנה של השיש, אשר עליהם הם התריעו פעמים רבות בפני נציגי הנתבעות בשטח, אך ללא הועיל.

התובעים טענו כי ביום 17.11.10 הם רכשו ריצוף לדירה ב"ע.שנהב-תעשיות אבן", כ- 7.68 מ"ר אריחים מסוג "קרמה מרפיל" בסך של 3,116 ₪. המחיר למ"ר הנו 350 ₪ בתוספת מע"מ. הם טענו שלצערם, יתר החשבוניות של רכישת השיש אבדו להם במעבר לדירה וכי מבדיקה שעשו התברר שספק השיש פשט רגל ולא ניתן לאתרו.

התובעים טענו כי בזמן הריצוף הם הזמינו באופן פרטי את מומחה האבן מר אריה וישנגרד שיחווה דעתו על האבן. לטענתם, הוא אמר להם שזוהי אבן קרמה מרפיל טובה תקינה ויפה. התובעים טענו שעבור ביקור זה לא נגבה תשלום ולכן אין להם תיעוד על הביקור.

התובעים טענו שהקבלן קיבל וריצף שיש טוב מסוג א', אך הוא התרשל ונכשל בהגנה על האבן-מפני נזקי מים למיניהם כמו הצפה וחדירת מי גשמים, שאפשרה את התקלקלות האבן באזורים בהם היא נחשפה למים, ולהיווצרות נזקים בלתי הפיכים לאבן שהייתה תקינה, טובה ויפה בזמן הריצוף. עוד טענו שאיטום לקוי בחדרי האמבטיה איפשר חלחול מים לכיוון השיש בפרוזדורים ולהיסדקותו. הם טענו שראיה נוספת לכך שהשיש ניזוק עקב ההצפה או חדירת מים מבחוץ, או מאזור המקלחות, היא שבאזורים שבהם השיש לא נחשף לנזקי מים, הוא נראה יפה וטוב עד היום כפי שהיה בזמן הריצוף.

התובעים טענו כי בסביבות חודש פברואר 2011, כשהורם כיסוי ההגנה בתום הבניה, לקראת מועד מסירת הדירה ע"י הקבלן, נתגלה כי במקומות רבים ובמיוחד ליד הוויטרינות, הריצוף מלא בתחמוצות, סדקים וחורים ולמעשה הוא מתפורר.

התובעים הזמינו פעם נוספת לדירה את מר וישנגרד שנטל בעצמו דגימת שיש על מנת להעבירה למכון התקנים לבדיקת איכות. מר וישינגרד הוא זה שלקח דגימת אבן מאריחים עודפים, שהיו ברשותם. בשלב הזה, מר וישנגרד כבר שינה דעתו והחליט שהאבן איננה קרמה מרפיל, ולכן גם כינה אותה אבן ג'נין. ככזו, היא הוגשה למכון התקנים לבדיקת איכותה. התובעים טענו כי ברשותם יש עדיין מספר אריחים רזרבה. עוד טענו שביום 28.3.11, בבדיקה של מכון התקנים הישראלי, נמצא כי האבנים נבדקו ונמצאו מתאימות לדרישות התקן הישראלי 5566 חלק 1 לשימוש בבנייני מגורים בלבד. הם טענו שלצורך הטיפול של המהנדס וישינגרד והבדיקה של מכון התקנים הישראלי הם שילמו ביום 1.5.11 סך של 2,828 ₪.

התובעים טענו כי ביום 12.4.2011 הם הזמינו טכנאי מחברת "קיפר" שבדק את רמות הלחות ברצפה עם מכשיר מסוג GMI15 ונמצא כי קיימת לחות רבה ברצפה, הרבה מעל המותר בתקן. "באזור הסלון קימת רטיבות של כ- 40% לחות, בשאר חלקי הדירה קיימת רטיבות של כ-30%-35% לחות". לצורך הבדיקה של חב' "קיפר" הם שילמו ביום 4.4.2011 סך של 500 ₪.

התובעים טענו שמנהל העבודה של הנתבעות, אלכס, שלח לדירה איש מטעמו עם מכשיר מדידות לחות שמדד בנוכחותם את רמת הלחות שנמצאה גם הפעם גבוהה משמעותית מהמותר.

התובעים טענו שביום 2.5.2011 הנתבעות שלחו אליהם מכתב בו נכתב שבבדיקה שבוצעה בדירה בעניין הריצוף נמצא כי לא קיימת תכולת רטיבות חריגה בתשתית ושהדירה מוכנה וראויה למגורים והם רואים את הדירה "כמסורה מתאריך ה- 15.3.2011".

התובעים טענו כי באותה עת הם היו נתונים בלחץ זמנים וזאת מהסיבה שהיו צריכים לפנות את דירתם הקודמת. מכיוון שמכון התקנים הישראלי קבע שהאבן תקינה ומכיוון שהאבן התייבשה במקצת, הם החליטו לקבל את הדירה ולעשות ליטוש וסתימת חורים בשיש בתקווה שהבעיה תיפתר, אולם עם הזמן השיש הוסיף להתפורר וחורים גדולים נפערו בו. ביום 29.5.11 נערכו ונחתמו פרוטוקול קבלת הדירות 69 ו – 70 כאשר מטעם הקבלן המבצע נכח אלכס.

התובעים טענו כי לאחר קבלת הדירה בוצעו בה עבודות נוספות ע"י קבלן שיפוצים מטעמם, שעיקרן היה חיפוי קרמיקה בחדרי האמבטיה, התקנת כלים סניטרים, התקנת תאורה וצביעת כל הבית.

התובעים טענו כי בחודש ספטמבר 2011 הם נכנסו לדירה לאחר שבוצע ליטוש השיש על ידי לטש בשם שוקי. כשנה לאחר כניסתם לדירה החלו להופיע הפגמים בשיש. אחר כך החלה הרצפה להיסדק, להתפורר, ובמקומות רבים נוצרו חורים של ממש באבן השיש. הם פנו למהנדס בניין בשם נדב בתלונות והוא פטר אותם באמירה סתמית כי השיש שהם קנו לא טוב. התובעים הדגישו כי במקומות בהם השיש לא נחשף לרטיבות הוא שלם ויפה עד היום וכי לקראת הכניסה לדירה, בוצע ליטוש השיש שהעלים את הפגמים. אולם, כשנה לאחר מכן, הריצוף החל פעם נוספת להיסדק ולהתפורר.

התובעים טענו כי בחודשים יולי, אוגוסט 2013 נתגלו מספר סדקים בדירה. הסדקים הופיעו בקירות בסלון, חדר הרחצה של הבת מ'כל, חדר שינה ובמטבח. הם טענו שהתקשרו לנתבעת  ונפתחה קריאה דרך שירות לקוחות והסדקים טופלו, אך לאחר מכן הסדקים חזרו והופיעו מחדש.

התובעים טענו כי בין השנים 2013 ל- 2014 תוקנו הסדקים ע"י נציגי הנתבעות, אך חזרו והופיעו לאחר תקופה של שנה. הסדקים תוקנו פעמיים, אך חזרו והופיעו. עוד טענו שלתיקון הנזילות באמבטיות ובשירותי החדרים צפון מזרח וצפון מערב וריח הטחב, הנתבעות שלחו 4 פעמים בעלי מקצוע שונים לתיקון ליקויים אלה שהציעו הצעות שונות. לגבי הטחב לא היה להם פתרון לבעיה. הם עשו ניסיונות לאיטום סביב הברזים וקולטני הניקוז. במהלך שנת 2014, היה ניסיון לאיטום חיצוני ע"י סנפלינג. בקיץ 2015 צוות נוסף שהגיע ראה שהאיטום בוצע ולא בוצע איטום נוסף. הם תיקנו חלק מהדברים, אך ללא הצלחה. חלק מהיועצים שנשלחו כמו מר יעקב אדיב, רק נתנו עצות לתקן שלא יושמו ע"י הנתבעות. שי, נציג הנתבעות הגיע ותיקן, אך ללא הועיל. בנוסף "תיקון" נזילות שבוצעו ע"י נציגי

הנתבעות במרפסת והתנפחות הקיר שבתקרה לא פתרו את הבעיה ועדיין יש נזילות במספר מוקדי רטיבות. בחדר צפון מזרח לא הצליחו לאתר מאיפה הבעיה ולכן התיקונים לא צלחו. התובעים טענו שעד מועד הגשת כתב התביעה הנזילות בעיצומן.

התובעים טענו כי ביום 11.7.2015 הם הזמינו לדירה מומחה לאיטום ולבעיות נזילות מים, לאחר ששבר אריח במרפסת שצמודה לוויטרינה, הוא גילה שאין איטום במרפסת ושאין חגורת בטון ואיטום מתחת לוויטרינת הסלון, מה שגרם למים לחלחל לתוך הבית ולגרום לרטיבות קשה בשיש ובתשתית שמתחתיו. הוא המליץ על החלפת השיש. הם טענו שלצורך הבדיקה שלו הם שילמו ביום 1.7.15 סך של 1,500 ₪.

עוד טענו כי פנו למהנדס מטעמם , על מנת שיחווה את דעתו המקצועית לגבי מצב הדירה וליקוייה. בשלושה מועדים: 24.4.12, 12.8.15 ו- 29.1.16 הוא ביקר בדירה ולאחר מכן ערך חוות-דעת, לפיה עולה כי האומדן הכספי של הליקויים ו/או ההוצאות הדרושות לתיקון ו/או הפיצוי, עומד על סך כולל של 282,000 ₪.

התובעים טענו שלצורך הכנת חוות-דעתו של המהנדס מטעמם, הם שילמו לו את שכר-טרחתו ביום 24.4.12  סך של 1,856 ₪. ביום 12.8.15 שולם עבור בדיקה נוספת סך של 1,180 ₪ ובסך הכול שולם סך של 3,036 ₪.

התובעים טענו כי מיום קבלת המפתח עד מועד הגשת התביעה, למעלה מחמש שנים, קיימת נזילה בחדרי רחצה ובחדרים הסמוכים להם. בחדר רחצה הורים הטיח כולו מעופש, מלא עובש וכולו מקולף. עוד טענו כי לצערם, לא נמצא פתרון מכיוון שהנתבעות ו/או הקבלן מטעמן לא הצליחו לאתר את הבעיה וכל פעם ניסו לתקן ע"י טיפול שונה, אך ללא הצלחה.

טענות הנתבעות בכתב ההגנה

הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי כפי שעולה מחוות הדעת מטעמן, רובם המכריע של הליקויים הנטענים, נובע מביצוע עבודות פרטיות ולא מקצועיות בהיקף נרחב על ידי התובעים, עבודות פרטיות אשר לא הוזכרו במסגרת חוות הדעת מטעם התובעים, בגינן הם זוכו על ידי הנתבעות בכ- 100,000 ₪, כך שתיקון ליקויים שנגרמו כתוצאה מעבודות פרטיות אלו, כלל אינו רובץ לפתחן של הנתבעות.

בכל הנוגע לליקויים בדירה אשר אינם נובעים מביצוע עבודות פרטיות, הנתבעות טענו כי מדובר בליקויים אשר ברובם הינם תחת אחריות התובעים, שכן הם לא הודיעו להן על ליקויים אלו כנדרש ו/או לא תיחזקו את הדירה כנדרש.

עוד טענו שחוות דעת התובעים ניתנה כשנה לאחר ביקורו האחרון של המומחה מטעמם בדירה, וכ- 4.5 שנים ממועד ביקורו הראשון בדירה, דבר המעיד מעל לכל ספק כי חוות דעת התובעים אינה מתארת תמונת מצב בזמן אמת, ורק ממחישה כי חלק מהליקויים נגרמו בשל החמרת המצב בדירה אשר לא תוחזקה כיאות וכנדרש על ידי התובעים החל מיום מסירתה.

הנתבעות טענו כי הפער העצום בין חוות דעת התובעים (282,000 ₪) ובין הסכום הנקוב בחוות הדעת מטעמן (12,000 ₪), והעובדה כי ביצוע העבודות הפרטיות כלל לא צוין במסגרת חוות דעת התובעים, מעידים היטב על אופי התביעה כולה ומהימנותה ועל חוסר תום הלב בו הוגשה.

הם טענו כי לאורך השנים הן טיפלו בפניות התובעים בדבר ליקויים בדירה במסירות, במקצועיות וביעילות.

טענות התובעים בכתב תשובה

 התובעים טענו בכתב התשובה כי הודיעו פעמים רבות על הליקויים השונים ובמיוחד על ליקויי הרטיבות והנזילות. לעבודות הפרטיות שבוצעו על ידם לאחר קבלת הדירה, אין כל קשר לליקויי הבניה שהתגלו. חדירת מי גשמים מקירות חיצוניים או מהמרפסת לכיוון המטבח והסלון או ליקויים באיטום החדרים הרטובים שבוצע על ידי הנתבעות לא קשורים לחלוטין לעבודות שבוצעו על ידם לאחר קבלת הדירה.

התובעים טענו שהדירה מושקעת ומתוחזקת, אך דברים שאינם בשליטתם כגון חדרי רחצה שאיטום התשתית שלהם לקוי, או נזקי רצפה שחגורת ההגנה במרפסת אינה במקומה והאיטום חסר, לא ניתנים לתחזוקה. הם טענו שכל הליקויים בדירה הינם באחריות המלאה והבלעדית של הנתבעות.

ממצאי חוו"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש מיום 9.4.18

ליקויים באריחים עקב ליקוי בחגורת הפרדה ומערכת איטום

המומחה אישר בסעיף ו1 ממצאי המומחה מטעם התובעים בדבר סימני התפוררות וחירור יתר באריחי ריצוף האבן. המומחה קבע שריכוז האבנים בעלי הפגמים נמצא מול וויטרינות חדרי הדיור והמטבח באזור היציאה למרפסות. המומחה קבע כי לא קיימת חגורת הפרדה בין אזור המרפסות המהווה אזור חיץ המרפסות ושטח אגף היום. המומחה קבע כי חגורת הפרדה מרוחקת 20 ס"מ מקו הוויטרינה פנימה, ולא נמצאה עליה מערכת איטום שאמורה להתחבר למערכת האיטום במרפסת.

המומחה שלל טענת הנתבעות לפיה התובעים יצרו הפגם בחגורת ההפרדה ובמערכת האיטום וזאת לאחר שבחן הבניה בדירות השכנים מטה "דבר המראה על דפוס בנייה חוזר שבוצע ע"י הקבלן במקור".

כמו כן המומחה הסתמך על הבדל בין תכנית המכר שהוצגה ע"י מומחה הנתבעות לפיה קו הוויטרינות צמוד לקו המעקים ובין המצב בפועל בו "קו המעקים מורחק מקו הוויטרינות".

המומחה תאר את הפעולות הנדרשות, לרבות פרוק הוויטרינות, פרוק האריחים, יציקת חגורת ההפרדה, ביצוע איטום, החלפת מצע רטוב וריצוף מחדש. המומחה אמד ביצוע העבודה בסך של 26,704 ש"ח. המומחה ציין כי אם לא יימצאו אריחים מתאימים, יש להוסיף סך של 130,000 ₪.

ליקויים באריחים במטבח ובמרפסת

 המומחה תאר באמצעות תמונות ליקויים שונים באריחים. לגבי פגמים באריחים במטבח, המומחה אמד התיקון בסך של 10,640 ₪ ולגבי פגמים במרפסת בסך של 2,000 ₪.

ליקויים שונים נוספים הוערכו על ידי מומחה ביהמ"ש בסך של 16,350 ש"ח.

המומחה המליץ לקיים בדיקות צנטור בצנרת (שני מרזבים), תכולת רטיבות, ואיתור רטיבות, כולל צילום תרמי ובדיקת לחץ.

המומחה סיכם עלות התיקונים והבדיקות כולל פיקוח הנדסי ומע"מ בסך של 74,000 ₪.

המומחה ציין כי אם יהיה צורך להחליף כל האריחים, אזי העבודה תמשך שישה שבועות ויש להוסיף עלות דיור חלוף ופיקוח בהתאם.

חוו"ד משלימה מיום 20.9.18

ביום 20.9.18 המומחה הגיש חוו"ד משלימה בהתאם לממצאי המאתר יוסי נחום בה קבע שבעיות הרטיבות נובעות מליקויי בניה בדירת התובעים ובדירות נוספות. המומחה אמד התיקונים הנוספים בסך של 25,122 ₪.

הגשת חו"ד משלימה שניה

המומחה הגיש ביום 23.1.19 חוו"ד משלימה שנייה בה ציין כי יש להחליף כל האריחים שכן לא הוצגו אריחים מתאימים. בסעיף 5, המומחה קבע כי לנתבעות אחריות לליקויים שגרמו לרטיבות בדירת התובעים, למעט הליקוי בדירת מר בוזגלו.

תשובות לשאלות הבהרה

המומחה ענה ביום 29.1.19 לשאלות הבהרה מטעם התובעים. בתשובה לשאלה 1 אמד עלות מ"ר החלפת שיש בסך של 1,115 ₪. בתשובה לשאלה 3 שב ואמד החלפת השיש בסך של 130,000 ₪ ללא מע"מ. בתשובה לשאלה 2 הבהיר כי כאשר קבע שישה שבועות עבודות עבודה, הביא בחשבון 30 ימי עבודה נטו.

בדיקת התאמת אריחים

המומחה הודיע ביום 10.3.19 כי הוצגו לפניו אריחים שאינם מתאימים. הודעה דומה הוגשה ביום 7.4.19. המומחה שב והמליץ להחליף כל האריחים.

האם יש להחליף כלל הריצוף ?

כאמור לעיל, המומחה מטעם ביהמ"ש עמד על דעתו כי יש להחליף כל האריחים. למרות האמור לעיל, לאחר חקירתו, ביהמ"ש מצא, מחמת הזהירות, ולנוכח חשיבות הסוגיה, למנות מומחה נוסף, שעיקר מומחיותו היא בתחום האריחים. ביהמ"ש מינה מומחה נוסף  שהגיש חו"ד ביום 11.4.21. המומחה לאריחים דחה טענת מומחה הנתבעות לפיה די בתיקון האריחים, או החלפת חלקם בלבד,  וכי אין צורך בהחלפתם באופן כולל.

המומחה עמד בתשובות לשאלות הבהרה מטעם הנתבעות על דעתו.

בפרק הסיכום ומסקנות לחוו"ד קבע המומחה הנוסף שמונה ע"י ביהמ"ש כך : "לאחר סקירת האריחים הגלויים בשטח המרוצף ואיתור האריחים הפגועים בפיזור בכלל שטח זה, דרכי התיקון/טיפול יכולות להיות מיושמות ברחבי השטח ברמות ביצוע שונות כאשר יש לקחת בחשבון את ההשפעה הוויזואלית אסטטית שתיווצר בעקבות התיקונים הללו.

לדעתי תיקוני המילוי בדבק יהיו בעיתיים בשל הפיזור והכמות הגדולה של האריחים וכן בשל הנראות הסופית של האריחים לאחר התיקון, האריחים יראו "מובלטים" בשטח המרוצף.

בנוסף לכך פעילות תיקון זו דורשת תחזוקה ושימור במהלך השנים מאחר והדבק עלול להתנתק עם הזמן ממקום התיקון.

גם במקרה של ביצוע תיקון באמצעות ליטוש ישנה בעיתיות, זאת מאחר ופעילות זו ניתנת ליישום על חלק מהאריחים בלבד, כאשר קיים סיכוי כי לאחר הליטוש גוון האריח ומרקם פניו יתקבל שונה ומובלט למול יתר האריחים.

במידה וימצאו אריחים חלופיים מתאימים להחלפת הפגועים אני מניח כי למרות זאת יתקבלו הבדלי גוון ושונות בין האריחים החדשים לקיימים בכלל השטח ותתקיים אי התאמה אסטטית.

לסיכום, לאור המפורט והבעייתיות הקיימת בכל אפשרויות התיקון הללו האפשרות האידאלית שנראית לי נכונה לפתרון מקרה זה הן ויזואלית והן אסטטית הינה החלפת כלל הריצוף בשטח נשוא התביעה."

ביהמ"ש דוחה טענות הנתבעות כי האבן שבה רוצפו הדירות, הייתה פגומה שכן הטענה לא הוכחה ולא אומצה ע"י מי משני המומחים שביהמ"ש מינה. לכן, סוג האבן חשוב לעניין שווי האבן ולא כסיבה לנזק.

בשורה 21 הסביר המומחה מדוע גם הוא בדעה בה מחזיק המומחה הנוסף מטעם ביהמ"ש, שיש להחליף כל האריחים:

וראו בעמוד 165 בשורה 15:

"אתה יכול לשבת על 4 ולנסות ופה למלא ושם לזה, אבל זה לא ייתן תוצאה ויזואלית ואסתטית כמו שצריך."

בעמוד 165, המומחה נשאל, האם אפשר לנסות למצוא דבק מילוי שתואם לגוון האבן, והוא השיב בחיוב אך הסביר משורה 31 שאין בכך כדי לשנות עמדתו:

 כב' הש':     ענית לי. ענית לי.

העד:             בדיוק. זה לא, לא ישים, כן? לדעתי לפחות."

לגבי הסיבה לנזק, שני המומחים מטעם ביהמ"ש דחו טענת הנתבעות כי הנזק נובע מפגם באבנים או בתחזוקה לקויה. המומחה השני נשאל האם הפגם באבן נוצר עקב "אירוע מעל האבן"

הנתבעות ביקשו  מהמומחה בעמוד 171 להעריך שיעור הנזק שנגרם כתוצאה מאותה פגיעה מעל האבן, והמומחה אמר שאין ביכולתו להעריך זאת. אולם ממילא הטענה שחלק מהנזק נגרם עקב "אירוע מעל האבן", ששיעורה אינו רב, אינה מסייעת לנתבעות, מרגע שיש להחליף את כל האריחים בגלל רטיבות "מתחת לאבן" שנבעה ממחדל הנתבעות.

לכן, בשים לב לשווי החלפת האריחים שקבע המומחה בסך של 130,000 ₪ בתוספת מע"מ ביהמ"ש מעמיד את החיוב בגין החלפת האריחים על סך של 120,000 ₪ בתוספת מע"מ. לכך יש להוסיף עלות פיקוח בתוספת מע"מ ולכן החיוב הכללי עומד על סך של 155,000 ₪.

תיקון ליקויים

התובעים ביקשו בסעיף 71 לכתב התביעה המתוקן לחייב הנתבעות לשלם להן פיצוי בסך של כמאה ועשרה אלף ₪, על יסוד חוו"ד המקורית ושתי חוו"ד משלימות נוספות.

כמפורט קודם לכן, חלק מהליקויים, בעיקר ליקויים בדירות השכנים שגרמו לנזקי הרטיבות, תוקנו במהלך שמיעת התובענה, ע"י הנתבעות.

לנוכח הגשת מספר חוות דעת ע"י המומחה ביהמ"ש הקדיש בדיון שהתקיים ביום 9.12.21 זמן רב כדי לברר מהו הסכום המדויק שקבע המומחה. בסופו של יום, עולה מהדיון הארוך שהתקיים שפרט להחלפת האריחים, המומחה אישר עלות תיקון בסך של  86,855 ₪ כולל פיקוח ומע"מ.

עלות דיור חלוף לתקופת התיקונים

המומחה מטעם ביהמ"ש קבע שאם יוחלפו כל האריחים יש להוסיף עלות דיור חלוף למשך שישה שבועות. התובעים ביקשו בכתב התביעה המתוקן לחייב הנתבעות בתשלום סך של כשבעים אלף ₪, כולל תשלום ארנונה, בתקופת השיפוץ. הבקשה נוסחה, כפי שנוסחו חלקים אחרים בכתב התביעה, על הרף הגבוה מבחינת סכומי התביעה.

בשים לב לכך שהתובעים זכאים לשווי דיור חלוף בתנאים דומים לתנאי חייהם בשתי הדירות בהן התובעים מתגוררים, ותקופת השכירות הקצרה, ביהמ"ש מעמיד כל עלויות הדיור החלוף על הסך הכולל של 45,000 ₪.

סה"כ עלות תיקונים

לנוכח החיובים בהחלפת האריחים, התיקונים הנוספים ועלות הדיור החלוף, ביהמ"ש מעמיד עלות התיקונים הכוללת על הסך של 286,855 ₪.

אבדן זכות הנתבעות לתקן

ביהמ"ש תאר קודם לכן בפרוט רב את טענות התובעים לגבי האופן בו הנתבעות כשלו פעם אחר פעם במשך מספר שנים לאתר הסיבות לרטיבות ולתקן הליקויים. לא זו אף זו, הנתבעות האשימו את התובעים באחריות לליקויים. מומחה ביהמ"ש דחה טענות אלה וביהמ"ש אימץ חוו"ד בעניין זה. לכן, ביהמ"ש קובע כי הנתבעות איבדו הזכות לתקן הליקויים.

החזר הוצאות

כמפורט בפרוטוקול בדיון שהתקיים ביום 9.12.21, התובעים הוכיחו כי נשאו במשך השנים בהוצאות בסך של כששת אלפים ₪ עבור תשלום למומחים שונים. לכן, ביהמ"ש מחייב הנתבעות לשלם לתובעים הסך של 6,000 ₪ בגין הוצאות אלה.

עוגמת נפש

התובעים ביקשו בכתב התביעה המתוקן לחייב הנתבעות בסך של 40,000 ₪ בגין עוגמת נפש. מכיוון שביהמ"ש דחה טענת הנתבעות כי הנזקים נגרמו בעטיים של התובעים, טענה שהנתבעות עמדו עליה במשך שנים ארוכות תוך הסתמכות על הערכות לא מבוססות, יש מקום לחייב אותן בפיצוי התובעים בגין עוגמת נפש בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר

אשר על כן, ביהמ"ש מחייב הנתבעות לשלם לתובעים כלהלן:

הסך של 322,855 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

החזר מחצית האגרות ששולמו צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.

החזר התשלומים למומחים נחמן ומשה צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד ההוצאה ועד מועד התשלום בפועל.

הסך של 30,000 ₪ צמוד בתוספת ריבית כדין ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום,  ה' טבת תשפ"ב, 09 דצמבר 2021, בהעדר הצדדים.

​