44. ליקויי בניה- חברת פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ חויבה לפצות רוכשי דירה בגין ליקויי בניה
בית משפט השלום בת"א חייב את חברת פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ לפצות את משפחת גלעד אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בגין ליקויי בניה שנתגלו בדירה שרכשו מהקבלן.
להלן קטעים נבחרים מפסק הדין
מהות התובענה ועיקר טענות בעלי הדין
בפני תביעה לתשלום פיצויים בגין ליקויי בניה בדירת התובעים.בכתב התביעה שהוגש על ידי התובעים נטען כי התובעים התקשרו בהסכם מיום עם הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") וכי הדירה נמסרה להם .
לטענת התובעים, כבר בתחילת נתגלעו ליקויי רטיבות ודליפה במרפסות השרות בדירה וכי החברה לא השכילה לתקנם חרף ניסיונות חוזרים ונשנים.
הניסיונות האמורים היו כרוכים באובדן זמן והוצאות וכן, בעגמת נפש רבה שנגרמה לתובעים.
כמצוי במקומותינו, הצטיידו התובעים בחוו"ד של מהנדס מטעמם אשר סקר את הדירה והעריך את אומדן תיקון הליקויים בסכום של 46,049 ש"ח.
התובעים טענו בתביעתם כי יש לחייב את החברה בסכום הנ"ל, בפיצויים בגין עגמת נפש בסכום של 10,000 ש"ח וכן, בהוצאות ושכ"ט עו"ד.
התובעים טענו כי החברה הפרה את ההסכם ו/או נהגה ברשלנות בבניית הדירה.אשר לנתבע מס' 2 (להלן: "חכשורי"), נטען כי יש לחייבו בתשלום סכום התביעה כמי שנושא אישית, כמנהל החברה, באחריות לנזקי התובעים.
הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וכפרו בזכותם לגבות מהם פיצויים. הנתבעים טענו להתיישנות התביעה ולגופו של עניין טענו כי יש לתלות את קולר ליקויי הרטיבות בעבודות שביצעו התובעים בדירתם באופן עצמאי.
הנתבעים מוסיפים וטוענים כי כמחווה של רצון טוב ביצעה עבודות תיקונים בדירה. אשר לתביעה נגד חכשורי טענו הנתבעים כי אין בעובדת היותו של חכשורי מנהל בחברה, בסיס ליריבות משפטית ו/או לאחריות.
הסכמה דיונית
בעקבות הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם בעלי הדין, הודיעו ב"כ הצדדים על הסכמה דיונית (מיום 7.4.05) בגדרה הסכימו לוותר הדדי על חקירות המצהירים וביקשו כי בית המשפט ייתן פסק דין מנומק על בסיס כל המסמכים והתצהירים הקיימים בתיק ולאחר הגשת סיכומים. סיכומי בעלי הדין הוגשו, והגיעה עת ההכרעה.
דיון והכרעה
טענת התיישנות
אני רואה לדחות את טענת ההתיישנות, שכן, אין חולק כי על פי מנין התקופה הוגשה התביעה קודם לתפוגת טענת ההתיישנות (ראו סעיף 1 לכתב התשובה).לא זו אף זו, טענת התובעים לפיה התגלעו הליקויים לראשונה בתחילת שנת 1998 - לא נסתרה.
בנסיבות אלו וביישום הוראות חוק ההתיישנות עולה כי עילת התביעה נולדה לראשונה עם גילוי הנזק, דהיינו, לא לפני תחילת שנת 1998.
האחריות לתיקון הליקויים
מקריאת חוו"ד המומחה, עולה בבירור כי מדובר בליקויים שנובעים מעבודה לקויה. לעניין זה אטעים כי הצורך בהדבקת אריחי קרמיקה על גבי רצוף מרפסת השירותים (בעלות של 920 ש"ח), נובע מליקויים בבצוע האיטום. מדובר בבעיית יסוד אשר ליוותה את הדירה מיום מסירתה ואשר החברה לא השכילה לפתור אלא לאחר מספר שנים.
אני דוחה את טענת הנתבעים לפיה יש לתלות את קולר הליקויים בעבודות אשר בוצעו כביכול על ידי התובעים, טענה שהועלתה בתצהירו של חכשורי ולפיה נזקי הרטיבות והדליפה נגרמו בשל עבודות שביצעו התובעים, ברשלנות, בחדרי השירותים והאמבטיה (סעיף 28 לתצהיר).
לא עלה בידי הנתבעים לבסס טענה זו, שכן, המפקח מטעם הנתבעים (רוני גמזו) לא נחקר בפני ובכל מקרה מסקנותיו בדבר אחריות התובעים אינן מתיישבות עם הממצא שקבע המומחה לחובת הנתבעים.
הוא הדין בסדק אנכי עובר בקיר המעקה, שמטבע הדברים אין לייחס את קיומו אלא לחובת ביצוע לקוי של העבודה.
אני פוסק איפוא כי האחריות לתיקון הליקויים מוטלת על החברה.
תיקון בעין או תשלום פיצוי
אין חולק על העיקרון הכללי הגלום בסעיף 4 לחוק המכר (דירות) לפיו על הרוכש לאפשר למוכר (החברה) הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים בעין.
עם זאת, מנוסח הסעיף עולה כי מדובר בשטר ושוברו בצידו, שכן, באותו סעיף נקבע כי על המוכר לבצע את התיקון תוך זמן סביר
מבין תילי התילים של הפסיקה, שסקרה את הסעיף האמור, ניתן ללמוד כי מקום שבו נכשל המוכר בבצוע מלאכת התיקונים, כמו גם, בנסיבות שבהן אבדה תשתית האמון שבין בעלי הדין באופן שצפויה מידת פיקוח בלתי סבירה של בית המשפט - תועדף החלופה של פיצוי כספי.
טענת הנתבעים לפיה לא שיגרו להם התובעים את חוות הדעת של המהנדס מטעמם, טרם הגשת התביעה - כבסיס לעמדתם לפיה לא קיבלו הזדמנות נאותה לתקן - נכונה אך בחלקה, שכן, הוכח בפני כי התובעים התריעו בפני החברה על גילויי הרטיבות סמוך להסתמנותם בשנת 1998 ואפשרו לה, משך השנים לתקנם. לא זו אף זו, הלכה פסוקה היא כי יש להחזיק את החברה שבנתה את הדירה ככזו שידעה או חייבת הייתה לדעת על אי ההתאמות והליקויים בדירה.
בנסיבות דכאן ועל רקע הניסיונות התכופים של הנתבעת לתקן את הליקויים, מתחזקת הנחה עובדתית זו.
פיצויים בגין עגמת נפש
מחומר הראיות עולה כי ליקויי הרטיבות בדירת התובעים ובדירת השכנים שמתחתיה, גרמו למידה גדושה של מטרד, פגיעה בנוחות ובהנאה של התובעים ואובדן י"ע (סעיפים 20-8 לתצהיר התובעים).
נראה בעיני כי העובדה שמדובר בליקויים אשר הנתבעת לא השכילה לתקן משך מספר שנים, ריבוי ביקוריה של הנתבעת בדירה והתמשכות העבודה, כמפורט בתצהיר התובעים, מצדיק פסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני בסכום שנתבע על ידי התובעים, דהיינו, סך 10,000 ש"ח.
בן חיים מרדכי, שופט