51. ליקויי בניה- חברה קבלנית חויבה לפצות רוכשי דירה בגין ליקויי בניה​

חברה קבלנית חויבה לפצות רוכשי דירה בגין ליקויי בניה.

החברה הקבלנית חברה לבניין מריו לזניק בע"מ, חויבה על ידי בית משפט השלום בתל אביב לפצות את משפחת צדקה אשר הייתה מיוצגת ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן בגין ליקויי בניה.

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

זוהי תביעה לפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה ואי התאמות.

התובעים, בני זוג, רכשו מהנתבעת חברה לבניין מריו לזניק בע"מ (להלן - "הנתבעת" או "המוכרת") דירת מגורים המצויה ברח' הבוצרים 8, ראשל"צ (להלן - "הדירה"), על פי הסכם מיום 24.10.95 (להלן - "ההסכם").

הדירה כמו גם הבניין נבנו ע"י צד ג' בנייני ישקו לבניין ומקרקעין בע"מ (להלן - "החברה" ו/או "הקבלן") אשר היה מצוי בקשר מתמיד עם התובעים בכל הקשור בבניית הדירה והשינויים שנעשו בה.

בתאריך 21.4.96 נמסרה הדירה לתובעים ובאותו מעמד נערך פרוטוקול מסירה בו אישרו התובעים תקינות הדירה למעט מספר ליקויים שנמצאו בה.

בתאריך 21.2.02 הגישו התובעים התביעה דנן, בה עתרו לחייב הנתבעת בפיצוי כספי בגין ליקויי בנייה שנתגלו בדירה כמו גם בגין עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו להם.

בכתב תביעתם טוענים התובעים כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה על פי ההסכם בכך שהדירה נמסרה להם כשקיימות בה אי התאמות. התביעה נסמכת על חוות דעת מומחה מיום 23.11.00 אשר נערכה בידי מהנדס הבניין מר יוסי בן חורין (להלן - "חוו"ד התובעים") לפיה עלות תיקון הליקויים הינה בסך 77,902 ש"ח.

התובעים עותרים, איפא, לחייב הנתבעת בתשלום הסכום האמור בתוספת פיצוי בגין עוגמת נפש, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

הנתבעת הכחישה את הנטען בכתב התביעה וטענה כי זו תביעה קנטרנית וטורדנית אשר הוגשה שלא בתום לב תוך ניצול לרעה את הליכי ביהמ"ש.

אין ולא היתה מחלוקת בין הצדדים באשר להיקף הליקויים בדירה ועלותם, ולמעשה קיבלו הצדדים את חוות דעת המומחה כמשקפת את ליקויי הבנייה.

המחלוקת, בעיקרה, נסובה בשאלה האם זכאית הנתבעת לתקן הליקויים בעצמה או שמא זו איבדה זכותה לבצע התיקונים, כך שהתובעים זכאים לפיצוי כספי בגין אי ההתאמות.

לטענת התובעים החברה התחמקה ממיצוי ההזדמנות שניתנה לה לבצע התיקונים ופניותיהם החוזרות ונשנות - משך שנים - לבצע התיקונים לא נענו. בשל כך איבדה הנתבעת זכותה לביצוע התיקונים בפועל והינה חייבת בתשלום מלוא הפיצוי הכספי בגין הליקויים כאמור בחוות הדעת.

מנגד טענה הנתבעת כי כל פניות התובעים לחברה נענו לאלתר וזו האחרונה אף ביצעה התיקונים הנדרשים במהירות וביעילות.

לטענתה, התובעים לא נתנו לחברה הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים ואף נמנעו במתכוון מלשלוח את חוות הדעת מטעמם לחברה. בנסיבות אלה - כך לנתבעת - התובעים אינם זכאים לפיצוי כלשהו בגין הליקויים ולכל היותר הינם זכאים לפיצויים מופחתים.

מן המחלוקת האמורה נגזרות, שתי פלוגתאות נוספות כך שלמעשה שלוש הן השאלות שבחלוקת הצריכות הכרעה בתיק זה ואלו הן -

(א) הזכאית הנתבעת, בנסיבות העניין, לבצע התיקונים בעצמה או שמא איבדה זכות זו, כך שהתובעים זכאים למלוא הפיצוי הכספי.

(ב) אם תמצי לומר שלנתבעת זכות תיקון בעין, האם זכאים התובעים לפיצוי כספי ואם כן מה היקפו.

(ג) הזכאים התובעים - במקרה האמור בס"ק ב' - לפיצוי כספי בגין עוגמת נפש, הוצאות ושכר טרחת עו"ד.

אדון בשאלות האמורות כסדרן, ראשון ראשון ואחרון אחרון.

זכאות התובעים לפיצויים והיקפם.

לא קיבלתי את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי יש לאפשר לנתבעת לתקן בעין הליקויים שבחוות דעת המומחה בטענה כי מעולם לא ויתרה זו האחרונה על זכותה לעשות כן. הגם שהגעתי למסקנה כי לחברה הקבלנית ו/או לנתבעת לא ניתנה הזדמנות נאותה לתקן הליקויים האמורים, איני סבור כי יש לכפות על התובעים תיקונם על ידי הנתבעת.

אכן, סעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות) התשל"ג - 1970 (להלן: "החוק") מטיל על הקונה החובה ליתן למוכר הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים, הזדמנות שלא ניתנה במקרה דנן, ועל המוכר החובה (והזכות) לתקנם תוך זמן סביר. חרף הזכות האמורה, אין מקום לכפות על התובעים לאפשר ביצוע התיקונים שהרי "אין למבקשת זכות במובן הרגיל של המילה, היינו לכפות את עצמה על המשיבים, להיכנס לתוך ביתם ולערוך שם תיקונים. הזכות היא שלילית, במובן זה שאין לחייב קבלן בהוצאה גדולה של תיקונים בידי אחר, מקום שהוא יכול לתקן בהוצאה קטנה על ידי עצמו". (ראה: בש"א 556/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל חנן ואח' תקדין עליון, כרך 96 (1), 575).

לא קיבלתי אף את טענתה האחרת של הנתבעת בסיכומי טענותיו, כי יש לשלול מהתובעים פיצוי כלשהו לנוכח סירובם לאפשר לנתבעת לתקן הליקויים כפי זכותם על פי הדין. אכן, סירובו של הקונה לאפשר למוכר לתקן בעין הליקויים שהתגלו בדירה - מקום שהמוכר זכאי לכך - יכול ויגרור אחריו, במקרה המתאים, שלילת סעד הפיצויים. ברם אין אני סבור כי זהו המקרה.

הגם שקבעתי לעיל כי התובעים לא נתנו הזדמנות נאותה לנתבעת לתקן הליקויים (לא אלה המופיעים בחוו"ד התובעים ולא אלה שבחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש), אין להתעלם מההזדמנויות שנתנו לחברה לבצע תיקונים בדירה וחרף תיקונם נותרו ליקויים המצריכים תיקון.

עובדה היא כי המומחה מטעם בית המשפט בדק ומצא כי קיימים ליקויים בדירת התובעים מבנייה לקויה, כך שחובת תיקונם מוטלת על כתפי נתבעת. במיוחד אמורים הדברים באשר לרטיבות הקיימת במטבח, ליקוי אשר נותר בעינו חרף ניסיונות החברה לתקנו.

לא מצאתי, איפוא, בנסיבות המקרה דנן, כי יש לשלול מהתובעים פיצוי כלשהו בגין הליקויים הקיימים בדירה.

לא מצאתי ממש בטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי יש להפחית מחוו"ד המומחה סך 10,800 ש"ח בגין ליקויים שנמצאו בדירה בחלוף תקופת הבדק והאחריות.

התובעים השתיתו תביעתם לפיצויים הן על הוראות החוק והן על דיני הנזיקין (ראה סעיף 81 לכתב התביעה).אף אם הייתי מקבל את טענת הנתבעת כי חלפה עברה לה תקופת האחריות, זכות התובעים לשיפוי בגין ליקויי הבנייה קמה להם על פי פקודת נזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח - 1968 (ראה אביחי נ' ורדי, עו"ד, דיני מכר דירות עמ' 32 ואילך).

ניתן היום י"ט באלול, תשס"ד (5 בספטמבר 2004)בלשכתי, בהעדר הצדדים.  

​