69. ליקויי בניה- תביעת מזמין עבודה התקבלה ועיקר תביעה שכנגד של המשפץ נגדו נדחתה  ​

כבוד השופטת רונית פינצ'וק-אלט מבית משפט השלום ת"א קיבלה את תביעתו של מר גולדפדר אשר הייתה מיוצגת על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן לתשלום פיצויים בגין ליקויי הבניה בעבודות השיפוץ שביצע הקבלן בן שבת דניאל בביתם, ומנגד, דחתה את התביעה שכנגד של הקבלן כנגד מזמיני העבודה.

התובע, הזמין מהנתבע שעוסק בעבודות אלומיניום ביצוע של משקופים עיוורים בביתו שהיה בתהליך של בנייה, וכן עבודות אלומיניום שיותקנו לאחר שיתר בעלי המקצוע יסיימו את מלאכתם.

בין הצדדים נתגלעו מחלוקות לגבי איכות העבודה ויתרת התמורה. בתובענה שבפני הגיש התובע תביעה כספית בגין ליקויים בעבודות, איחור בביצוען, עגמת נפש עקב הצורך בתיקון ליקויים, ופיצוי בגין נזק כתוצאה מתקיפתו בידי הנתבע.

מנגד הגיש הנתבע תביעה שכנגד לתשלום יתרת התמורה בגין העבודות נשוא ההסכם המקורי שבין הצדדים, וכן כל התמורה בגין התוספות, בנוסף לעגמת נפש שנגרמה לו לטענתו על סך של 48,805 ש"ח.

ליקויים.

לטענת התובע לא סיים הנתבע את העבודות במלואן, ובביקורת שערכה ארכיטקטית מטעם התובע.

לטענת התובע איבד הנתבע את זכותו לבצע את התיקונים ועליו לפצות את התובע בסכום אותו קבע המומחה.

לאחר שעיינתי בחוות הדעת, בשאלות ההבהרה ששלחו לו ב"כ הצדדים וכן בתשובותיו אני סבורה כי יש לקבל את חוות הדעת של המומחה במלואה.

בין אם בשל התכחשותו של הנתבע לקיומם של ליקויים אותם לא תיקן, ובין אם בשל כך שלנתבע ניתנה הזדמנות לתקן את הליקויים והוא תיקן אותם באופן חלקי, איבד הנתבע את זכותו לבצע תיקונים נוספים.

גם יחסי הצדדים אינם מאפשרים באופן סביר קבלת עבודה כלשהי של הנתבע ע"י התובע. לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין הליקויים בגובה הסכום שקבע המומחה בתוספת מע"מ.

עלות חו"ד מומחה.

לטענת התובע הוא זכאי לשיפוי מהנתבע בגין שכ"ט המומחה מטעמו. לטענת הנתבע הוא אינו חייב בהוצאה זו משום שחווה"ד התבררה כמופרזת ומגמתית.

הגשת התביעה בגין הליקויים חייבה את התובע להגיש חו"ד מומחה. גם אם סכומה עולה על חוו"ד מומחה ביהמ"ש, אין בכך בנסיבות, כדי לפגוע בזכותו של התובע להשבת הסכום זה ששילם, במיוחד ששכר טרחתו של המומחה הינו סביר.

לפיכך זכאי התובע לתשלום הסך של 2,925 ש"ח.

תריס גלילה חשמלי ושלוש רשתות.

בכתב התביעה נתבע סכום של 15,000 ש"ח שהתובע העריך אותו כפיצוי הולם בגין הנזק שנגרם לו בשל גניבת תריס גלילה חשמלי ושלוש רשתות לרבות רכישתם והתקנתם.

מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד הנתבע נמחקה עבירת הגניבה שהתייחסה לתריס ולרשתות, אך הנתבע התחייב להשיבם לתובע. למרות זאת לא השיב אותם הנתבע, אלא במסגרת קדם המשפט, עפ"י הוראת ביהמ"ש, וחבל שכך.

הנתבע העיד כי לא גנב את התריס והרשתות אלא לקח אותם על מנת לתקנם, אלא שבמקרה כזה לא היתה כל הצדקה להמשך ההחזקה שלו בהם גם לאחר הגשת כתב האישום ואף לאחר הגשת תביעה זו. טענתו כי במסגרת התיק הפלילי לא התחייב להשיב את התריס והרשתות עד למועד מסויים הינה טענה מיתממת ועדיף היה לולא הועלתה.

עם זאת, כאמור הוחזרו התריס ושלוש הרשתות, עוגמת הנפש ואבדן ההנאה מביתו החדש של התובע.

בשל הליקויים בעבודות האלומיניום אין מנוס אלא לבצע את כל התיקונים שפורטו ע"י המומחה כדי למנוע חדירת מי גשמים ורוחות מבעד לחלונות שאינם אטומים. בהתחשב בהיקף העבדה מדובר בכמות ליקויים לא מבוטלת.התובע ובני ביתו גרים בבית ואין ספק כי בתקופת התיקונים תיגרם להם עוגמת נפש ואי נוחות. לכך מצטרף סבלם בגין הליקויים עד כה, וכן עקב נטילת התריס והרשתות. בשל כל האמור לעיל זכאי התובעת לפיצוי בגין עגמת נפש בסך של 2,500 ש"ח.התביעה שכנגד.תשלום התמורה בגין החוזה המקורי.

בכתב התביעה לא התייחס התובע למחלוקת בדבר תשלום התמורה שנפלה בין הצדדים, ולא לעבודות נוספות והתמורה בגינן, אך ציין כי שילם את מלוא התמורה בגין ביצוע העבודות ע"י הנתבע, ונקב בסכומים ששילם שבגינן קיבל חשבוניות.

עפ"י האמור בכתב התביעה שילם התובע ביום 19/01/00 14,910 ש"ח כנגד חשבונית, ובמאי 2001 קיבל התובע הצעת מחיר/הזמנה על סך 54,010 ש"ח (כולל מע"מ), ושילם באותו מעמד את יתרת התמורה בסך 39,100 ש"ח אף זאת כנגד חשבונית.

בכתב ההגנה והתביעה שכנגד העלה הנתבע את המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים ביחס לתשלום התמורה בגין העבודות.

עפ"י גרסתו, ביום 07/01/00 מסר לתובע הצעת מחיר על-פיה התמורה, לאחר הנחה היתה 70,580 ש"ח בתוספת מע"מ (סה"כ כולל מע"מ - 82,579 ש"ח).

התובע היה אמור לשלם במהלך ביצוע העבודות את מלוא התמורה בניכוי 10% אותם היה אמור לשלם בסיום העבודה.

הצעת המחיר בסך 54,010 ש"ח נרשמה לבקשת התובע אך לא שיקפה את ההסכמה האמיתית שעמדה על סך של 70,580 ש"ח בתוספת מע"מ.

בנוסף, טוען הנתבע כי הוא ביצע תוספות בסכום כולל של 7,235 ש"ח בתוספת מע"מ.

כמו כן הודה הנתבע בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד כי התובע שילם לו את הסך של 14,910 ש"ח ביום 19/01/00 וסך של 39,100 ש"ח ביום 25/05/00.לפיכך טוען הנתבע כי התובע נותר חייב בגין ההסכם המקורי 16,570 ש"ח בתוספת מע"מ, וכן 7,235 ש"ח בתוספת מע"מ בגין התוספות.

סה"כ (לא כולל עגמת נפש בסך 25,000 ש"ח) - 23,805 ש"ח בתוספת מע"מ (27,851 ש"ח כולל מע"מ).בעקבות זאת הגיש התובע כתב תשובה בו התייחס לתשלומים שנעשו בין הצדדים ללא חשבונית. עפ"י גרסתו אכן הצעת המחיר המקורית מיום 07/01/00 היתה על סך של 70,580 ש"ח בתוספת מע"מ ללא הנחה. לטענתו, בעקבות הצעת המחיר נוהל מו"מ וכתוצאה ממנו בין היתר הופחת המחיר לסך של 69,068 ש"ח בתוספת מע"מ. התובע שילם לנתבע את הסך של 14,910 בשני שיקים, ובאותו מעמד שילם לתובע במזומן השלמה לסך של 25,000 ש"ח (דהיינו כ- 10,000 ש"ח).

דרישת התשלום בגין התוספות הועלתה ע"י הנתבע במפתיע, למרות שמלכתחילה ביקש התובע הצעת מחיר כוללת. לאחר ויכוח ומו"מ, הסכים הנתבע לוותר על התשלום בגין התוספת השנייה ברשימת התוספות, וכן תיקן הנתבע את הצעת המחיר המקורית, רשם מחדש הזמנה/הצעת מחיר בסכום כולל של 54,010 ש"ח כולל מע"מ בה ציין שהמחיר הוא סופי.

במעמד זה ביקש הנתבע לגמור חשבון ולקבל את כל הכסף כולל הסכום שבגינו הוציא חשבונית וכולל הסכום שסוכם כי ישתלם במזומן, והתובע שילם לו בשיק סך של 39,100 ש"ח ובגינו קיבל חשבונית, וכן סך של 22,906 ש"ח שהוא ההפרש בין הסך של 69,068 ש"ח בצירוף 17% מע"מ, סה"כ 80,810 ש"ח מינוס הסך הכולל של 54,010 ש"ח ששולמו בצ'קים ושבגינם הוצאו חשבוניות, יתרת ביניים של 26,800 ש"ח כאשר הסכום של 22,906 התקבל מהפחתת 17% מע"מ מהסכום של 26,800 ש"ח.

לטענתו, מעולם לא הוסכם על השארת 10% מסכום התמורה למועד סיום העבודה.

בתצהירו ובחקירתו הנגדית העיד הנתבע (בעמ' 15 לפרוטוקול) כי בעת התקנת המשקוף העיוור קיבל מהתובע 14,000 ש"ח כנגד חשבונית ובנוסף 10,000 ש"ח במזומן.

עדות זו תומכת בגרסת התובע על תשלום זה, שהינו סה"כ כ- 25,000 ש"ח. כמו כן היא תומכת בגרסת התובע על כך שהוא שילם, בנוסף לתשלומים שבוצעו בשיקים וכנגד חשבונית, גם סכומים במזומן, ללא חשבונית. סכום זה שהנתבע הודה בו בעדותו, לא מופיע משום מה בכתבי טענותיו של הנתבע.

בתצהירו טוען הנתבע כי הוא לא התייחס לסכום זה בכתבי טענותיו משום שאף התובע לא עשה כן, ואולם אין בידי לקבל הסבר זה: כתבי טענותיו של הנתבע מתייחסים במפורש לחישוב ההתחייבות ותשלום התמורה שכן הוא זה שטען שלא כל התמורה שולמה, ומשמצא התובע לנכון לנקוב בסכום ההתחייבות המלאה, לשיטתו, בסך 70,580 ש"ח בתוספת מע"מ, היה עליו לפרט את כל התשלומים, גם את אלו שנעשו במזומן שכן הם רלוונטים לחישוב החוב שבכתבי טענותיו. מנגד התובע, אמנם לא ציין את הסכומים ששולמו במזומן בכתב תביעתו, אולם אלה לא נדרשו לעצם תביעתו וצויינו לשם הטענה שכל התמורה שולמה. יתר על כן בכתב התשובה העלה התובע את גרסתו המלאה כולל הסכומים ששולמו במזומן, ואף אישר כי היתה הצעת מחיר ראשונית על 70,580 ש"ח בתוספת מע"מ, וצירף אותה לכתב התשובה. מכאן שלמרות שבתחילת חקירתו הנגדית לא זכר התובע את הצעת המחיר הראשונית, אין לומר כי הוא ניסה להסתיר את קיומו.

הנתבע לא נתן הסבר כלשהו לכך שהוא לא כלל בתחשיבו בכתבי טענותיו את התשלום בו הודה בסך 10,000 ש"ח. בעמ' 16 שורה 26 כשהוא נשאל מדוע לא סיפר שקיבל 10,000 ש"ח במזומן, מעיד הנתבע: "היה בנינו הסכם שתיקה ברגע שהופר התחלנו לדבר על התורה שבע"פ". תשובה זו אין בה הסבר ראוי לשאלה מדוע לא הודה שקיבל תשלום במזומן לאור טענתו על התמורה שהוסכמה, כשהפער ביניהם הוא סכום החוב שהנתבע טוען לו.עדות זו של הנתבע סותרת את טענתו בדבר תשלום של 10% בתחילת העבודה, ותומכת בגרסת התובע בעניין זה, ובחקירתו הנגדית הוא הודה במפורש שקיבל על חשבון כ- 25,000 ש"ח שהינם הרבה יותר מ- 10% מהתמורה המוסכמת, אף לשיטתו.

יתר על כן, יתרת התמורה הנטענת ע"י הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם עדותו על כך שהוסכם להשאיר 10% מהתשלום לסיום העבודה.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר ובתביעה שכנגד נטל ההוכחה מוטל על הנתבע, הרי שלמצער לא נשא הנתבע בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו ברכיב זה (של יתרת התמורה בגין החוזה המקורי), ודינה להידחות. אוסיף ואומר כי באשר לסכום הנוסף של 22,906 ש"ח, מעל לסך של 54,010 ש"ח עפ"י חשבוניות ו- 10,000 ש"ח במזומן, שבו הודה התובע, הרי שבד בבד טוען התובע, עוד בכתב התשובה כי הוא שילם אותו במזומן יחד עם הסך של 39,100 ש"ח ששולם כנגד חשבונית. לאור העובדה שהתשלום הראשון במזומן הוכח, והעובדה שהנתבע אישר "גמר חשבון" בגין העבודה נשוא ההסכם המקורי (ת/4), אני מעדיפה את גרסת התובע בעניין זה, דהיינו שהוא שילם את יתרת התמורה המוסכמת בגין ההסכם המקורי.

אני מקבלת את התביעה בגין התוספות בסך של 8,465 ש"ח.

פסיקתא.

לאור כל האמור לעיל ישלם הנתבע לתובע סכומים כדלקמן:

סך של _________ ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 06/07/04 ועד למועד התשלום.

סך של 2,925 ש"ח בתוספת מפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 26/12/01 ועד למועד התשלום.

חלקו של התובע בשכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש בסך 2,574 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 08/07/04 ועד למועד התשלום.

עגמת נפש בסך 2,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בניכוי סך של 8,465 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 15/07/01 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף ישלם הנתבע לתובע חלק יחסי של אגרה כיחס שבין סכום התביעה לבין סכום פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ע"י התובע ועד למועד התשלום ע"י הנתבע, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין (הסכום לתשלום לאחר הפרשי הצמדה וריבית ולאחר ניכוי הסכום המגיע לנתבע בתביעה שכנגד) בתוספת מע"מ כדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום ח' באדר, תשס"ו (8 במרץ 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

רונית פינצ'וק - אלט, שופטת 

​