78. ליקויי בניה- נדחתה מרביתה של תביעת ליקויי בניה שהוגשה כנגד החברה הקבלנית.  ​

תביעה שהוגשה ע"י משפחת יועץ ביום 25.5.06 בת.א. 32339/06 כנגד חברת בוני התיכון , אשר הייתה מיוצגת ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן ע"ס 336,568 ש"ח ואשר הועמדה לצרכי אגרה על סך של 150,000 ש"ח הסתיימה ביום 12.4.2010 בפיצוי של כ-30,000 ש"ח בתוספת פיצוי חלקי בלבד בגין אגרה מומחים ושכ"ט, בפסק דינה של כבוד השופטת תמר אברהמי.

להלן ציטוט מפסק הדין:

התובעים רכשו מהנתבעת דירה בת כמה מפלסים וצמודת קרקע בבית 'תלת משפחתי', ברחוב מרום גולן בראשון לציון. חזקה בנכס נמסרה בשנת 2002.

בתיק מונו שני מומחים מטעם בית המשפט. המהנדס יעקב דובדבני (החלטת כב' השופטת ניב מיום 20.11.06) והשמאי ד"ר צבי שלו (החלטת כב' השופטת ניב מיום 4.9.07).

מומחי בית המשפט הגישו את חוות דעתם. הצדדים הגישו לתיק תצהירים וחוות דעת.

בישיבת 18.3.10 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוותרו הדדית על חקירות העדים למעט חקירה של שמאי אחד (שמאי מטלטלין אשר חוות דעתו הוגשה מטעם התובעים), לאחר מכן יסכמו טיעוניהם בעל פה או בכתב וינתן פסק דין עם הנמקה תמציתית (ללא צורך בכתיבת רקע, טיעונים וכיוצ"ב).

ההסכמה קיבלה תוקף של החלטה, תוך שהובהר כי פסק הדין ינומק באופן תמציתי ביותר, כך שיבהיר מהו הבסיס לפסיקה אך לא מעבר לכך.

בדיון מיום 8.4.10 נחקר שמאי המטלטלין (מר בעייר) והצדדים סיכמו את טעוניהם.

פסק דין זה ניתן בעקבות האמור, ובהתאם להסכמת הצדדים ולהחלטה.

התייחסות לרכיבי התביעה

עלות תיקון ליקויי בנייה

בענין עלות תיקון ליקויי הבנייה, הוגשה חוות דעתו של מומחה בית המשפט, מר דובדבני. כידוע, משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, יאמץ בית המשפט את ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת.

במקרה דנן, מומחה בית המשפט גם לא זומן ומומחיותו לא הועמדה במבחן החקירה הנגדית. התובעים ערים לאמור ולמרות זאת חפצים כי בית המשפט יסטה מחוות דעת מומחה בית המשפט ויוסיף סכומים, בפריטים בהם לשיטתם נקב המומחה בסכומים שאינם ריאליים (הם מפנים לפריט אחד). לא מצאתי לנכון לעשות כן. אין מדובר בידיעה שיפוטית או בנושא משפטי, ואין אינדיקציה כי המומחה עומת עם קושי מסוים ומהי עמדתו בנושא.

בענין עלות הליקויים, יש ללכת אפוא לפי חוות דעת מומחה בית המשפט. מהסכום שנקבע בה יש להפחית את הסך של 800 ש"ח שנקבע עבור עלותה של בדיקה, אשר כבר נערכה במימון הנתבעת לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה. האם יש לאמץ את הסכום שנקבע בחוות הדעת כעלות לדייר (כעמדת התובעים) או לאמץ את העלות לקבלן (כעמדת הנתבעת)? המענה לשאלה זו נובע מהמענה לשאלת מיצוי זכות התיקון. לאחר עיון בחומר אשר הוגשה לתיק ובכלל זה בתמונות מהדירה (לרבות במועד המסירה) ובתכתובות הרבות בין הצדדים, ובשים לב גם לעובדה שבחודש אוגוסט 2002 (בסמוך לאחר המסירה) היתה רטיבות משמעותית בדירה, אשר בעקבותיה פורק ריצוף והוחלף מצע חול, ולאחר מספר חודשים, בחודש פברואר 2003, היה ארוע רטיבות משמעותי נוסף, וחרף העובדה שהיתה תקופה ממשית בה לא היו הצדדים בקשר קודם להגשת התביעה וליקויים ספציפיים לא הופנו לתיקון הנתבעת, אין זה המקום לקבוע כי זכות התיקון לא מוצתה או כי יש להפחית מהסכום לו זכאי הדייר, כדי סכום העלות לקבלן. זכאותו של הדייר הינה לסכום שצויין בחוות דעתו של בית המשפט, עלות לדייר.

ירידת ערך

מומחה בית המשפט בתחום השמאות דחה את טענות התובעים בתחום זה וקבע כי אין ירידת ערך משתיירת בנכס. גם כאן מבקשים התובעים לסטות מחוות דעת המומחה. ברם, אף כאן, המומחה לא זומן לחקירה. יתר על כן, התובעים אף לא הפנו אל המומחה שאלות הבהרה. בנסיבות אלה יש קושי מוגבר לבקש כי בית משפט יסטה מהאמור בחוות הדעת של הגורם המקצועי.

יוער כי בכל הנוגע לטענה בענין גודלו של חדר (שכונה בסיכומים - "חדר מגורים 1"). המומחה מציין כי ערך באופן אישי מדידה בחדר ומידותיו עונות על הדרישה בדין. הקושיה שהציב ב"כ התובעים בסיכומים בענין מידת רוחב במקום מסוים בחדר, וההשלכה הנטענת מבחינת הגדרת חדר בדין (למול "חדרון"), לא הובאה בפני המומחה ולא ניתנה התייחסותו. אין מקום לקבלה.

בכל הנוגע לשאלת קיומה של ירידת ערך נוכח בעיות רטיבות בעבר, גם אם אלה תוקנו ללא שנותרו סימנים לכך - עמדתו של המומחה הינה כי לנוכח תיקון יסודי שבוצע ולנוכח העובדה שחלפו שנים ואין "סימני רטיבות כלשהם", לא נותרה ירידת ערך. התובעים מפנים לפסק דין אליו הפנה המומחה בחוות דעתו, מאת כב' השופטת (כתארה אז) פלפל בענין ת.א. 52/93, ת.א. 158/93 בו ככל הנראה היתה התייחסות לקיומה של ירידת ערך במקרה של רטיבות, גם בהעדר סימנים. פסק הדין האמור לא הוגש ולא צורף בדרך כלשהיא, וכן לא אותר במאגרים המשפטיים המקוונים. מכל מקום, המומחה עצמו מזכיר את פסק הדין האמור בחוות דעתו (כנזכר) והוא סבור כי בנסיבות המקרה, גם אם לעתים יש מקום לקבוע ירידת ערך בגין רטיבות בעבר, אין מקום לעשות כן כאן.

אני ערה להבדל בין התיקון שבוצע בשנת 2002 ובו הוחלף מצע חול לבין התיקון שבוצע בשנת 2003 ובו לא היתה החלפה שכזו, וכן לדברים שציין המומחה דובדבני בענין טחב, ולמרות האמור, בנסיבות המקרה ומבלי שהדבר מוצה ולובן, לא מצאתי לעשות שימוש בשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט ולסטות מעמדתו הברורה והמפורשת של המומחה.

נזק למטלטלין

טעונים רבים הוקדשו לשאלת נזקי המטלטלין מהרטיבות. זהו אף הנושא היחיד בו בוצעה חקירה נגדית של מומחה. לאחר עיון בחומר אני מוצאת שלא לאשר את הנזקים הנטענים בגין הצפת 2002 בשים לב, בין השאר, לכך שהשמאי חי בענין זה מעדותו של בעל הדין בלבד ולא ראה את הפריטים הרלוונטיים, לכך שהארוע אובחן וטופל עם קבלת הודעה על כך (לפי מסמכי התובעים עצמם), ולתוכנה של התכתובת בין הצדדים בסמוך לאחר הארוע (שאין בה אינדיקציה לטענות בענין נזקי תכולה, בניגוד לטיעון מפורט בענינים אחרים).

ניתן להעיר כי רמז לנזק למזרון ניתן לראות בנספח יא' לתצהיר התובע, אולם אף כאן אין רמז לנזקים לתכולה אחרת, וגם בענין המזרון, לא חזרה הטענה על עצמה, ובוודאי שאין תיעוד כמו תמונה של מזרון לקוי, קבלה על מזרון חדש, ועוד.

בהינתן רמת התיעוד של התובעים בסוגיות אחרות, יש לומר כי לו אכן היה נזק כה ממשי באוגוסט 2002, היה הדבר מוצא ביטוי בראיות נוספות. עוד ניתן להעיר (בשים לב לסיכומי התובעים, כי עדות מומחה היא חריג לעדות סברה דווקא).

בענין נזקי 2003 - אני נותנת דעתי לכוללניות הפריטים, לפער החודשים בין הארוע לבין ביקור השמאי, למומחיותו של השמאי, לטעונים בענין היחס בין הנצפה בתמונות כנזקי רטיבות לבין הנזקים הנטענים לביגוד, ולכך שמומחה בית המשפט (דובדבני) עצמו תיאר ריח טחב בעת ביקורו בחודש ינואר 2007, ומוצאת לאשר פיצוי בסך של 6,000 ש"ח.בענין ראש נזק זה ודומיו יוער כי ניתנת הדעת גם לעובדה שסכום התביעה צומצם משמעותית 'לצרכי אגרה' אולם התובעים לא הבהירו כמה למעשה נדרש בגין כל ראש נזק במסגרת סכום התביעה לאחר הקטנתו.

אי שימוש במרתף: החומר בתיק מצביע על טיעון עקבי ומתמשך בענין קושי לעשות שימוש במרתף כמתוכנן, בשל בעיות לחות, עובש, ריח לא נעים, פעולות תיקונים ושאר השלכות של בעיות רטיבות. הדבר נתמך בחוות דעת המומחה בענין מצב הנכס אף בעת ביקורו. בגין נזק זה יש מקום לפיצוי. סכום הנזק הנטען בכתב התביעה (ואשר צוין בסיכומים כי הוא מבוסס על הסכום ששולם לשכירות לבתם של התובעים) לא גובה בראיות. אני מוצאת לפסוק על דרך האומדנא, סך של 4,000 ש"ח.

דיור חלופי: ראש נזק זה נשמט למעשה. מומחה בית המשפט קבע שלא יהיה צורך בפינוי.

עוגמת נפש: עיינתי בטעוני הצדדים, בחומר בתיק ובפסיקה הרלוונטית (לרבות ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31 (1981), ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60 (1992) ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (2005); ע"א (י-ם) 6481/05 כהן נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ (2006)), ונתתי דעתי, בין היתר, לטיב הנכס, טיב וחומרת הליקויים, מידת השפעתם על חיי היומיום, עלות תיקון הליקויים והתנהלות הצדדים, אני סבורה כי המקרה מתאים לפסיקת פיצוי בראש נזק זה, ומעמידה את הפיצוי - בהתחשב בפסיקת פיצוי גם בראש נזק אחר בהקשר הפרעה לשימוש - על סך של 5,000 ש"ח.

סוף דבר

הנתבעת מחוייבת כלפי התובעים בסך של 15,250 ש"ח בצירוף מע"מ, בצרוף סך של 15,000 ש"ח (6,000 + 4,000 + 5,000) (סכום לו אין לצרף מע"מ) (להלן: "הסכומים שנפסקו"). באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד, בשים לב בין השאר ליחס בין היקף התביעה (וטעוני הנזק שנכללו בה, גם אם הסך הנתבע צומצם) לבין הסכום שנפסק, לדרך הדיונית המקוצרת, לטעוני שני הצדדים בענין היחס בין חוות דעתם של מומחי התובעים לבין חוות דעתם של מומחי בית המשפט, לחלוף הזמן בין הארועים לבין מועד בדיקת מומחי בית המשפט, ולמכלול נסיבות הענין, מחוייבת הנתבעת כלפי התובעים בהשתתפות בהוצאות, כדלקמן:

א. השתתפות באגרה ששולמה, סך של 900 ש"ח להיום.

ב. חלקם של התובעים בשכר טרחתו של המומחה דובדבני, נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום.

ג. השתתפות בשכר ששולם למומחים מטעם התובעים, סך של 4,000 ש"ח להיום.

ד. שכ"ט עו"ד בשיעור של 10% מהסכומים שנפסקו (לפני מע"מ), בצרוף מע"מ.

​