8. ליקויי בניה-ביהמ"ש חייב קבלנים לסלק ידם ממחסנים שתפסו שלא כדין בבנין שבנו

ליקויי בניה-קבלנים חוייבו לסלק ידם ממחסנים שתפסו בבניין שבנו שלא כדין

בש"א (תל-אביב-יפו) 131454/02

בית משפט השלום תל-אביב-יפו

[12.03.2003]

כב' השופט צבי כספי  

כבוד השופט צבי כספי מבית משפט השלום בת"א חייב את משה קלוגר ואת מ.א.ק. בניה והשקעות 1990 בע"מ לסלק ידם ממחסנים שתפסו שלא כדין בבניין שנבנה על ידם בבני ברק לבקשת 4 משפחות רוכשי דירות בבנין אשר היו מיוצגות ע"י עו"ד צבי שטיין מרמת-גן.

החלטה

ביום 27.3.2001 ניתן על ידי פסק דין בתיק העיקרי ולפיו קבלתי את תביעתם של המבקשים וציוויתי, בין היתר, על המשיבים לפנות מחסנים המצויים בבניין נשוא הדיון אשר נתפסו על ידיהם שלא כדין, כפי המפורט בפסק הדין.

בעמ' 6 לפסק הדין ניתן על ידי תאור מפורט של המחסנים הנ"ל, אשר הוגדרו בראש העמוד כ"ככל שטחי המרתפים שלא יועדו לשימוש אחר (ו)אמורים לשמש כמחסנים, על פי תכניות הבניה של הבית".

בהמשך אותו עמוד, וכן בעמ' 7 לפסק הדין, נקבע על ידי באופן מפורש כי הנתבעים אינם זכאים להחזיק באותם שטחים וכי תפיסתם אותם והחזקת הנתבעים בהם נעשות בעזות מצח והפרת הוראות הדין.

בעמוד 10 לפסק הדין, המכיל את ה"חלק האופרטיבי" של פסק הדין קבעתי (בין היתר) דלקמן:"אני מורה לנתבעים לסלק את ידיהם מהמחסנים התפוסים על ידיהם, היינו (הדגשה שלא במקור - צ.כ.) השטחים המסומנים בצבעים בתסריט הנספח לחוות דעת המומחה..." (להלן: "פיסקת הביצוע").

מעיון בתסריט הנ"ל מתברר כי המומחה לא סימן בצבע חלק מהמחסנים בקומת המרתף העליונה ומכאן עתירת המבקשים לתקן את פסק הדין במסגרת הסמכות הנתונה לבית המשפט לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984 (להלן: "סעיף 81") כך שיובהר למעשה שחובת הפינוי חלה על המשיבים לגבי כל המחסנים, בין שנצבעו בתסריט ובין אם לאו.

בקשה זו באה לעולם הואיל ועל פי החלטת כב' ראש ההוצל"פ שניתנה בהליכי ביצוע פסק הדין, נקבע כי לפי ניסוחו של פסק הדין, אין על המשיבים לפנות את אותו חלק של המחסנים שלא כלול בחלק הצבוע בתסריט; עתירת המבקשים לראש ההוצל"פ לפנות לבית משפט זה בבקשת הבהרה לפי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ, תשכ"ז -1967 נדחתה (ראה החלטת כב' ראש ההוצל"פ, נספח ג' לבקשה).

עניינו של סעיף 81 הוא בתיקון טעות שנפלה בפסק הדין; כפי העולה מהגדרת הביטוי "טעות" שם, היא כוללת לא רק השמטה של דברים שהיו צריכים להיאמר בפסק הדין ולא נרשמו בהסח הדעת אלא גם "...הוספת דברים באקראי וכיוצא באלה..."כפי הנחזה מנוסחה של פיסקת הביצוע, חלקה השני, המתחיל במילה "היינו" לא בא אלא להבהרת יתר של הדברים האמורים בחלק הראשון של הפיסקה, היינו חיובם של המשיבים לפנות את כל המחסנים.

דברים אלה הם, כמסתבר מיותרים ומטעים, שכן התסריט אינו מבטא נכונה את מלוא השטח הקרוי "מחסנים" כפי שנקבע על ידי בפסק הדין, ומכך, אין הם אלא דברים שבאקראי, שכוונתם הייתה להבהיר ונמצאו מטעים.

דומני שתיקון כמבוקש על ידי המבקשים יהיה בדיוק לפי הגדרת הסמכות שלפי סעיף 81 כפי שפורשה בפסק הדין המובא על ידי ב"כ המשיבים בסיכומי טענותיו:"...הסמכות הנתונה לשופט בסעיף 81...נועדה...רק לבטא בצורה מתוקנת את שבעליל התכוון וגמר בדעתו לומר מלכתחילה..." (ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ. ברק אור בע"מ, פד"י מז4 עמ' 17 בעמ' 22).

לא מצאתי בסיס לטענה לפיה קביעת ראש ההוצאה לפועל על פי סעיף 12, יש בה כדי לשלול את אפשרות התיקון על פי סעיף 81.

לטעמי, הגיון הדברים הוא הפוך; עשוי הוא שפסק דין, שנפלה בו טעות סופר, יהיה ברור לחלוטין ותוצאתו או חלקה יהיו שונים מכוונת כותבו, ועל כן אין מקום לפעולה על פי סעיף 12 הנ"ל אך יש גם יש מקום לתיקונו על פי הכוונה, שלא באה לידי ביטוי, עקב שימוש בביטוי מוטעה או עקב השמטה.

מדובר בשני הליכים שונים, אשר במצבים מסוימים עשוי שתיווצר חפיפה ביניהם אך אין בכך כדי לפגוע ב"עצמאותם" (ראה, בר אופיר, "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מה' 5 עדכון מס' 3 עמ' 122א').

אוסיף עוד, אולי למעלה מהצריך לעצם בקשת התיקון, שהעדר התיקון המבוקש יגרום עיוות דין חד משמעי ובלתי נסבל.

בפסק הדין נקבע שהמשיבים מחזיקים שלא כדין בחלקים מהשטח המשותף של הבניין נשוא הדיון; פסק הדין, כפי שפורש על ידי ראש ההוצאה לפועל וכפי שניתן אולי להבין ממנו לאור ההפנייה אל תסריט המומחה, שולל מהמבקשים את מלא הסעד המגיע להם ומאפשר למשיבים לעשות שימוש בחלקים לא להם, בניגוד לדין ולהיתר הבניה וכזאת לא יעשה.

ולבסוף, בקשה זו הוגשה זמן ניכר לאחר המועד הקבוע בסעיף 81 וקדמה לה בקשה להארכת מועד, כנדרש (בשא 131452/02).

ביום 10.11.02 החלטתי להאריך את המועד תוך אמירה כי נימוקי הארכה ימסרו במסגרת החלטה בבקשה זו, אם יוחלט לקבל את הבקשה לגופה.

אפרט איפוא להלן את נימוקי הארכה בקצרה.

הצורך בתיקון המבוקש לא עלה על פני השטח אלא בעת ביצועו של פסק הדין בהליכי ההוצאה לפועל, ולאחר מכן, עם החלטת כב' ראש ההוצל"פ.

באותה עת כבר חלף המועד שלפי סעיף 81 להגשת בקשה לתיקון פסק הדין.

נסיבה זו לבדה, אינה, אולי, מהווה "טעם מיוחד" הנדרש להארכת מועד לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 במקרה "רגיל" אולם לכך יש להוסיף נתונים נוספים.

ראשית, מקובל היום, ככלל, לנהוג גישה ליברלית יותר בכל הנוגע להארכות מועדים ובייחוד מקום שאין בהארכת המועד פגיעה באינטרס הצפייה של מי מהצדדים לעניין תוצאות פסק הדין (בש"א 6184/02 דני נסים נ. מעריב - הוצאת מודיעין בע"מ ואח' "דינים" עליון סב, 504); עצמת הפגיעה באינטרס של מבקש הארכה עשויה להיות שיקול מכריע, לעומת עוצמת הפגיעה הצפויה באינטרס הצפייה של הצד שכנגד (ע"א 3565/02 וידר נ. קצין התגמולים, "דינים" עליון סב, 619).

במקרה זה, תוצאת פסק הדין היא לטובת המבקשים; המשיבים הם שהגישו ערעור ועל כן אין להם צפייה "להנאה" מפסק הדין כמות שהוא ואין הבקשה לתיקון פסק הדין גורמת להם לעיוות דין.

מאידך, אי מתן הארכה והשארת פסק הדין על כנו, יש בה פגיעה רבה באינטרס של המבקשים, כפי שהובא לעיל.

פגיעה רבה וקשה זו עשויה לעלות כדי "עיוות דין", שמניעתו כשלעצמה יש בה כדי להוות "טעם מיוחד" לצורך מתן הארכה, ולפחות כך כאשר מדובר בארכה הנדרשת לבקשה לפי סעיף 81, כמקרה מיוחד (ראה ע"א 441/88 סעד ירחי נ. גולדברגר ואח' פד"י מג4 עמ' 378).

סוף דבר הוא שאני נעתר לבקשה לתיקון פסק הדין כך שימחקו ממנו המלים "...היינו השטחים המסומנים בצבעים בתסריט הנספח לחוות דעת המומחה..." בשורות 3 ו 4 בעמ' 10 לפסק הדין באופן שיובהר כי על המשיבים לפנות את כל שטחי המחסנים והחניה המוחזקים או שהיו מוחזקים על ידיהם בבניין.

המשיבים יישאו בהוצאות בקשה זו והבקשה להארכת מועד בסך כולל של-.5,000 ש"ח ומע"מ בצרוף ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה בהעדר הצדדים היום 12.3.2003.

ליקויי בניה ,סילוק יד

​