82. ליקויי בנייה- תביעות ע"ס כ- 2 מליון ₪ הסתיימו בסך של כ-259,000 ₪​

תביעות ע"ס כ- 2 מליון ₪ הסתיימו בסך של כ-259,000 ₪

6 משפחות דיירים מבת חפר הגישו ביום 26.11.2002 תביעות ע"ס 1,633,995 ₪ , ולאחר מכן  תביעות   מתוקנות בגין ליקויי בנייה ע"ס של 1,947,693 ₪ כנגד חברת בוני התיכון אשר הייתה מיוצגת על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת-גן

כבוד השופט מרדכי בן חיים חייב בפסק דינו  מיום 9.12.2010 חייב את חברת בוני התיכון לשלם  לתובעים סך של 169,200 ₪ בגין ליקויי הבנייה וסכום נוסף של של 90,000 ₪ ובסך הכל 259,200 ₪ . אחוז התביעה שהתקבל הנו בסך של 13.3% בלבד!!

להלן קטעים נבחרים מתוך פסק הדין:

הרקע לתובענה

בפני סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח', דינים עליון, כרך מב, 964 (להלן: "עניין סולל בונה"), בנסיבות בהן הוגש ערעור על החלטת בית המשפט אשר קיבל את חוות דעת המומחה מטעמו:

"סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא- במקרים כאלה- כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא אם נפלה טעות היורדת לשורש הענין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא וכזו אין כאן."

בנתון לכך, ומשקבע המומחה קלר בחוות דעתו כי בעיית הביסוס נפתרה וכי שאר הליקויים הינם 'קוסמטיים' (שם, סע' 7), אינני מקבל את טענת התובעים בסיכומיהם לפיה יש להעדיף את חוות דעת אינג' שטנגל מטעמם, הוא הדין לעניין חוות דעת אינג' אדלר מטעם התובעים, המתייחסת לבית התובעים 11-12.

חוות דעת המומחה בן ארי

התובעים השיגו גם על חוות דעתו של המומחה בן ארי. לטענתם, הגם שזו נערכה על סמך סיור בבתים במהלכו אמנם נגלו לעיני המומחה הליקויים הרלוונטים, בן ארי לא ביצע בדיקות כלשהן ולא נחשף למלוא היקף הנזקים בבתים. בנוסף, טוענים התובעים כי בהתאם לכתב המינוי שלו, המומחה בן ארי נתן דעתו רק לנזקי הרטיבות ועלות תיקונם, ולא אמד את עלות תיקון ליקויי האיטום, הגבוהה לאין ערוך מעלות תיקון הנזקים בלבד. לבסוף, טוענים התובעים כי לאחר שצרפו את חוות דעתו של איזנשטדט, הורה בית המשפט למומחה בן ארי, בהתאם לשיקול דעתו, לשוב ולבדוק את בתי התובעים ולהגיש חוות דעת משלימה, אך זה השיב לדברים במכתב מיום 10.2.10 (להלן: "המכתב"), ובחר שלא לבקר בדירות שוב.

עיון בחוות דעתו של המומחה בן ארי מלמד כי המומחה עשה שימוש במכשיר פרוטימטר לצורך קביעת רמת הרטיבות (עמ' 8 לחוות הדעת), תיעד את הליקויים בכל אחד מן הבתים בנפרד ואף התייחס לגורמים לתופעת הרטיבות בבתים. כך, קבע בן ארי בפרק המסכם את חוות דעתו כי על מנת לטפל ברטיבות החודרת מהקרקע אל פנים הבתים יש לבצע חפירה לאורך הקירות בהם התגלתה חדירת הרטיבות, לנקות את קורות היסוד ולמרוח אותן בזפת או בטורוסיל בן ארי אף תמחר את עלויות הביצוע (שם, עמ' 13, סע' 9).

דומה, איפוא, כי חרף טענות התובעים, המומחה בן ארי ביצע כדבעי את הבדיקות הרלוונטיות שעל בסיסן קבע את אופן התיקון ואת עלות ביצועו, ובכלל אלו התייחס גם לאופן תיקון הליקויים שגורמים לנזקי הרטיבות, ולא רק לתיקון הנזקים עצמם. לשם המחשה, טיפול בנזקי הרטיבות בלבד היה מוגבל לסיוד ולכל היותר מריחת חומרים כאלו או אחרים על מנת לפתור את הבעיה האסטטית הבאה לידי ביטוי בכתמי עובש או לחות. המומחה בן ארי הורה במפורש על טיפול במקור הכשל, ולפיכך אינני מקבל את טענות התובעים בעניין זה, מה גם שהתובעים נמנעו מלחקור את בן ארי.

בנתון לכך, ועל בסיס ההלכה שאוזכרה לעיל בעניין סולל בונה, נחה דעתי כי גם המומחה בן ארי פעל במקצועיות ובאופן סביר תוך מתן מענה לסוגיות שעלו בפניו, ומכאן שאני מקבל את חוות דעתו במלואה.

על יסוד המקובץ לעיל, לא מצאתי כל עילה להתערב בממצאיו של המומחה בן ארי, לרבות התייחסותו לחוות דעת אייזנשטדט במכתבו, מה גם שממכתבו ניחנת התייחסות עניינית וסבירה בנסיבות העניין.

סוגיית האיטום - חוות דעת הקבלן אייזנשטדט

למען הסדר הטוב וחרף קביעותיי שלעיל, אתייחס בקצרה לחוות הדעת שהציגו התובעים מאת הקבלן אייזנשטדט בסוגיית האיטום, עסקינן בחוות דעת שהוגשה בשלב מאוחר ולאחר שהנתבעת ביצעה תיקונים בבתים.

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי המסמך המדובר אינו עונה על דרישות סעיף 24 ל [נוסח חדש], תשל"א-1971 ואינו תואם את הטופס לדוגמא המצוי בתוספת הראשונה לפקודה. בדיון שהתקיים בפני ביום 29.6.09, חזר בו בא כוח הנתבעת מטענה זו בהמלצת בית המשפט (שם, עמ' 15, שו' 8), ולפיכך דין טענתה בעניין זה להדחות.

לגופו של עניין, בחקירתו של אייזנשטדט בפני (פרוטוקול יום 29.6.09, עמ' 14-27), הוא נשאל אודות מכשיר הפרוטימטר איתו כביכול בוצעו בדיקות הרטיבות עליהן מבוססת חוות דעתו, ומתשובותיו עולה חוסר עקביות המעוררת ספק לגבי מיומניות השימוש במכשיר. כך למשל, נשאל וענה (שם, עמ' 16, שו' 4-6):

"...כל חוות הדעת שלי מתבססת על המציאות עצמה שעומדת ונוכחת על ידי בדיקות בממש להבדיל מבדיקת הדמיה של פורטימטר."

ולמטה מכך (שם, שם, שו' 10-11, 24)

"אגיד לך את האמת. יש לי עובד שהוא מיומן והוא משתמש במכשיר. אני לא יכול להביע עמדה אם המכשיר שאתה מראה לי זהה למכשיר שלי.

...

למיטב זכרוני, חלק מהבדיקות אני ביצעתי וחלק עם העובד שלי שמיומן לעבודה הזאת."

בהמשך, נשאל אייזנשטדט שאלות מתחום מומחיותו, וגם בהן התקשה להשיב. כך למשל אישר אייזנשטדט כי אין לו כל השכלה פורמלית בנושאי איטום (עמ' 16 שורות 28-29) ומשנשאל אודות התייעצות שביצע עם מהנדסים בעניין שבחוות דעתו, השיב ל כי אמנם התייעץ עם מהנדסים אך אלו לא הגיעו למקום, וכי ההתייעצות היתה טלפונית (שם, עמ' 17, שו' 28-31, עמ' 18, שו' 1), וכן נשאל אודות התקנים וההנחיות לפיהם הוא עובד ושהפנה אליהם בחוות דעתו, והתקשה להשיב תשובה חד שמשמעית בעניין (שם, מעמ' 21, שו' 23 עד עמ' 23, שו' 13).

אם לא די בכל אלו, אטעים כי מחוות הדעת של אייזנשטדט וכן ממהלך חקירתו עולה בבירור כי הבית היחיד שבדק לעומקו, היה ביתם של תובעים 5 ו-6 בעוד שבבתים האחרים בוצעה בדיקה ויזואלית שטחית (עמ' 23 שורות 23-28 ותחילת עמ' 24).

ככל שהתעמקתי בחוות דעתו של אייזנשטדט ובמסקנות הנלוות לחקירתו, הגעתי למסקנה כי ממצאיו של אייזנשטדט לעניין עומקם והיקפם של ליקויי האיטום הינם בלתי מבוססים וכי תמחור הסכומים שנעשה על ידו הינו מוגזם ביותר.

לאור כל האמור לעיל, סבורני כי אין לייחס לחוות דעתו של הקבלן אייזנשטדט משקל של ממש ומשכך אני רואה להעדיף את חוות דעת המומחה בן ארי, גם לעניין עלויות האיטום, לרבות תשובתו במכתב מיום 10.2.10, על פני חוות דעתו של אייזנשטדט.

ירידת ערך- בית התובעים 5-6

התובעים 5-6 טוענים לירידת ערך לביתם, מאחר ונאלצו לשיטתם למכור את הבית "AS IS" במחיר הנמוך ממחיר השוק דאז בכ- 140,000 ₪ בשל ליקויי הרטיבות והסדקים שבו. על כן עותרים יחד עם שאר התובעים לפיצוי בגין עלות תיקון הליקויים. טענה זו הובאה בתצהיר עדות משלים מיום 14.12.08.

בחוות דעתו של המומחה בן ארי, לא אותרו ליקויי רטיבות כלל בבית התובעים 5-6 . למען הסדר הטוב, ציין המומחה בן ארי כי במועד ביקורו באתר, היה הבית במהלך עבודות שיפוץ יסודי (שביצע רוכש הבית – מ.ב.ח.) אשר כלל בין היתר פרוק ריצוף, הגדלת פתחים חיצוניים והטמנת תשתיות בקירות.

במסגרת חקירתו הנגדית, הסביר התובע 5 כי הוא ורעייתו מכרו את ביתם בקיץ 2007, אחרי שלא הצליחו להשכירו בשל ליקויי הרטיבות החוזרים ונשנים בו (שם, עמ' 28, שו' 19-20 ועמ' 29, שו' 10-11).

לא זו בלבד שהתובעים האמורים נמנעו מלהמציא חוות דעת של שמאי אשר ייגבה את טענתם לעניין ירידת הערך, אלא שנמנעו גם מזימונו של רוכש הבית למתן עדות. חסר זה מקים לחובתם חזקה לפיה לו הובא רוכש הדירה לעדות, היתה עדותו לרועץ לתובעים 5-6 (השוו: (4) 651).

מעבר לדרוש אוסיף כי, משהתקבלה חוות דעתו של המומחה בן ארי במלואה, הופרכה טענת התובעים 5-6 לפיה קיימים בדירתם ליקויי רטיבות כלשהם, המהווים עילה לירידת ערך.

סכום הפיצוי הכספי – על פי עלויות לתובעים

התובעים בסיכומיהם טוענים כי הנתבעת התרשלה בבניית בתיהם, בביצוע התיקונים בהם, בהתנהלותה במהלך ביצוע התיקונים ואף במסגרת ההליכים דנן, ובגין כל אלו עותרים הם לפיצוי בהתאם לסכומים שקבע אייזנשטדט בחוות דעתו וכאמור בכתב התביעה המתוקן.

על אף שבכתב הגנתה ובתחילת הדרך עמדה הנתבעת על זכותה לתקן את הליקויים, הרי שבמסגרת כתב הגנתה המתוקן הביעה עמדתה לפיה היא מוותרת על הזכות לתקן את הליקויים, בין השאר מאחר ואיננה מחזיקה עוד בצוותי עובדים באתר. חלף זאת, עותרת הנתבעת לפסוק לתובעים את סך עלות תיקון הליקויים כפי שקבע המומחה בן ארי, וזאת לפי עלויות לנתבעת, המהווים 6.6% בלבד מסכום התביעה. מעבר לפער המשמעותי בין סכום התביעה לסכומים שפסק המומחה מטעם בית המשפט, לא הביאה הנתבעת כל נימוק לפסיקת סכום הפיצויים לפי עלויות לנתבעת.

אמנם סכום התביעה הינו גבוה משמעותית מהסכומים שנקבעו על ידי המומחים מטעם בית המשפט, אך לא מצאתי בכך טעם לפסוק לתובעים את הפיצוי לפי עלויות לנתבעת. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובעים מנעו ממנה לבצע את התיקונים, ומפנה לפרוטוקולים של ישיבות קדם המשפט במסגרתם סירב בא כוח התובעים לאפשר את התיקון בהזדמנויות שונות שכן טרם התברר עד תומו מקורו של ליקוי מסוג נביעה של מים (סיכומי הנתבעת, עמ' 3, סע' 4). עם זאת התעלם ב"כ הנתבע מטענותיהם של התובעים שהוכחו לפחות בחלקם כי הנתבעת לא שעתה לפניותיהם לבצע תיקונים הולמים. בנסיבות אלו לא מצאתי כל פגם בטענות התובעים.

עם זאת, אין לכחד כי בהמשך וככל שהתקדמו ההליכים, התברר כי התובעים עומדים על ביצוע התיקונים בהתאם לחוות דעת שהובאו מטעמם, חרף מינויו של מומחה מטעם בית המשפט, עד כי בדיון מיום 8.3.09 הצהיר בא כוח התובעים כי  "גם אם יתקנו התיק ימשיך" (שם, עמ' 3, שו' 11), ובכך הביעו התובעים דעתם כי אין הם מוכנים לביצוע תיקונים בהתאם לחוות דעת המומחים מטעם בית המשפט. בנסיבות אלו, ניתן לייחס לתובעים אחריות כלשהי בהימשכות ההליכים על פני כעשור ואביא נסיבה זו לחובת התובעים בפסיקת הוצאות המשפט.

הפסיקה שדנה בסוגיית היקף הפיצוי המגיע לתובעים בגין ליקויי בניה שלא תוקנו כדבעי, גורסת כי בנסיבות לפיהם תיקונים חוזרים ונשנים אינם פותרים את הבעיה ובנסיבות בהן חלף זמן רב מאז התגלה הליקוי, יאבד הקבלן את זכותו לבצע תיקונים בעין ומשכך, יש לקחת בחשבון כי עלות התיקונים לתובעים תהיה גבוהה יותר. (ראה: עמיגור (ניהול נכסים) בע"מ נ' יצחק מאיוסט ואח', דינים עליון, ל"ד 611, ד"ר עדה בר שירה נ' מעונות ובנין בע"מ, תק-על 2003(2), 118), אשר על כן, אני פוסק לתובעים את הפיצוי הכספי שנקבע בחוות דעת המומחה בן ארי, על הצד הגבוה יותר המשקף את העלויות לתובעים, בסך כולל של 169,200 ₪.

דיור חלופי

התובעים עותרים לפיצוי בסך 7,000 ₪ לכל בית, ובכתב הגנתם המתוקן מסבירים כי כל משפחה תצטרך לפנות את ביתה למשך 3 חודשים לשם ביצוע התיקונים. הפכתי בכתב התביעה המתוקן, על נספחיו וחוות הדעת שצורפו לו, ולא מצאתי את המקור לקביעה זו לפיה התיקונים בבית יערכו כ-3 חודשים.

מכל מקום, וכפי שכבר קבעתי לעיל, משקיבלתי במלואה את חוות דעת המומחה בן ארי, הרי שקביעותיו הן הרלוונטיות לעניין זה. המומחה בן ארי העריך כי ביצוע התיקונים בבתי התובעים יערך כ-10 ימי עבודה, למעט אצל התובעים 5-6, שם לא אותרו כלל ליקויי רטיבות. המומחה בן ארי לא קבע כי לשם ביצוע העבודות ידרש פינוי הדירות, ומשלא הופרכה קביעתו זו, הרי שדין טענת התובעים בעניין זה להדחות.

נזק בלתי ממוני

התובעים עותרים לפיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ₪ לכל משפחה.

הלכה היא כי פסיקת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בקשר עם ליקויי בניה תהא בתוך מתחם הסבירות, תוך התחשבות בקריטריונים שונים כגון טיב הנכס בו נפלו הליקויים- האם מדובר בדירת מגורים או במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו, עלות תיקון הליקויים ועוד (השוו: סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, דינים עליון, כרך ע"א 461, להלן: "עניין סגל", וכן א. ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001), עמ' 421).

בהתאם להלכה שהובאה לעיל בעניין סגל, יש לתת את הדעת בין השאר לחומרת הליקויים שאותרו בבתי התובעים: לפי חוות דעת המומחים מטעם בית המשפט, הליקויים שאותרו, דהיינו התרוממות הריצוף, סדקים בקירות ובתקרות וחדירת רטיבות, נובעים מתפיחת הקרקע שמתחתם. בחקירתו בפני, נשאל המומחה קלר בעניין, והסביר כי תפיחה שכזו נגרמת כתוצאה מאי ביצוע הפרדה נאותה בין קרקע חרסיתית לבין הקונסטרוקציה של המבנה. לשאלת בא כוח התובעים אודות קיומה של הפרדה שכזו בבתים נשוא התובענה, השיב (שם, עמ' 5, שו' 25-26):

"אני לא יכול לדעת, אני רק יודע שהרצפה התרוממה וזה סימן שההפרדה לא היתה מתאימה."  

בהמשך אף השיב המומחה כי בבתים היה כשל תכנוני או ביצועי (שם, עמ' 22, שו' 8).

אין צורך להתעכב על חומרתו של ליקוי מסוג התרוממות ריצוף, ואף הנתבעת בסיכומיה לא טענה כי מדובר היה בליקויים קלים וזניחים. לשם תיקון הכשל האמור נדרשו חפירות שבוצעו מתחת למבנים, על מנת לשחרר את הלחץ שנוצר בקרקע התפוחה, ואף מסכת תיקונים זו איננה דבר של מה בכך ליושבי הבית, הגם שבחקירתו של המומחה קלר בעניין, השיב הלה לשאלת בית המשפט כי מדובר בפעולה שניתן לבצע כשהדיירים מתגוררים בבתים (שם, עמ' 7, שו' 5). וכאמור, אף בתום ביצוע מסכת תיקונים זו, נותרו עדיין הליקויים נשוא פסק דין זה, דהיינו- סדקים ורטיבות בחלק מהבתים.

עם זאת, מחקירת התובעים בפני, עולה כי יתכן ולא ניתנה לנתבעת ההזדמנות נאותה למצות את זכות התיקון עד תום, וכאמור בהלכה שהובאה לעיל בעניין סגל, התנהלות הצדדים עובר ובמהלך ההליך השיפוטי- יש בה כדי להשליך על שיעור פסיקת הפיצויים בגין עוגמת נפש.

מחקירות התובעים עולה כי אין מחלוקת שבשנת 1999, לאחר תלונות התובעים בעניין, ביצעה הנתבעת תיקון בבתים שהוגדר על ידי הצדדים כ"תיקון גדול" (ראה למשל את חקירתו של התובע 5, עמ' 28, שו' 18, חקירתו של התובע 1, עמ' 30, שו' 15 ועוד).

התובעים טענו בתצהיריהם כי לאחר אותו תיקון גדול, לא בוצעו תיקונים נוספים, אך בפועל עולה כי בשלב זה כבר אחזו התובעים בחוות דעת הנדסית מטעמם- חוות דעתו של אינג' שטנגל, אך לא מצאו לנכון להעבירה לידי הנתבעת, ולאפשר לה לבצע תיקונים בהתאם.

משנשאל בעניין התובע 1, השיב לשאלת בית המשפט כי התייעץ עם בא כוחו ופעל בהתאם להנחיותיו בעניין, שכן הוא איננו משפטן (שם, עמ' 30, שו' 27-28). בהמשך, אף עומת עם טענת הנתבעת כי התובעים לא הלינו בפניה על כי אינם שבעי רצון מתוצאות "התיקון הגדול" וכי עדיין קיימים בבתיהם ליקויים, אולם לתובע 1 לא היה הסבר מספק לעניין (שם, עמ' 31, משו' 15). חקירותיהם של תובעים אחרים העלו מסקנות דומות.

דומה כי גם הנתבעת לא טמנה ידה בצלחת, ובסיכומיהם טוענים התובעים כי חרף דין ודברים בין הצדדים בעניין, והסכמתם במסגרת קדם המשפט מיום 1.11.06 לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים בבתים, התחמקה הראשונה משך למעלה משנה מפניות בא כוח התובעים בעניין. הדברים אף עולים מפרוטוקול דיוני קדם המשפט מיום 20.12.07, ומיום 16.3.08.

לסיכומו של עניין, ולאחר ששקלתי הן את חומרת הליקויים והן את התנהלות הצדדים במסגרת ההליך ואף קודם לכן, וכן תוך התייחסות לעלות תיקון הליקויים כפי שנפסקה בסופו של יום לעומת הסכום הנתבע, אני רואה לפסוק לתובעים פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 15,000 ₪ לכל בית.

סוף דבר

אני מקבל את התביעה בחלקה, ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים כמפורט להלן:

עלות תיקון הליקויים לפי חוות דעת המומחה בן ארי:

א.         התובעים 1-2                                                   32,600 ₪

ב.         התובעים 3-4                                                   25,500 ₪

ג.          התובעים 5-6                                                   12,000 ₪

ד.         התובעים 7-8                                                   37,000 ₪

ה.         התובעים 9-10                                                 23,500 ₪

ו.          התובעים 11-12                                               38,600 ₪

סה"כ                                                                           169,200 ₪

פיצוי בגין נזק לא ממוני- 15,000 ₪ לכל אחת ממשפחות התובעים.

​